השלהבית הדביקה היא שיח רב-שנתי, מין אנדמי לאזור הים-תיכוני. את שמה קיבלה השלהבית מצורת עליה האזמליים, שאם נפנה את קצותיהם המחודדים כלפי מעלה יזכירו לנו צורת שלהבת אחרים גורסים – שלהבית בשל פריחתה הצהובה כלהבה.
 
עליה מזכירים במקצת את עלי המרווה, ואכן גם השלהבית נמנית עם משפחת השפתניים. אולם מלמול העלים והרחתם יגלו מיד שהשלהבית אינה צמח תבלין.
 

פרחים והאבקה

פרחיה של השלהבית צהובים וגדולים ערוכים בדורים צפופים (כ-12 פרחים בדור), ומגיעים עד כ-5 ס"מ באורכם. המרחק בין הדורים כמו גם בין פרקי העלים הוא גדול יחסית (20 ס"מ). לפרח שפה עליונה קמורה ופלומתית ושפה תחתונה חלקה.
 
4 האבקנים ערוכים במבנה זוגי, ומציצים מתחת לשפה העליונה. השלהבית עשירה בצוף ומואבקת בעיקר ע"י דבורים.
 

מבנה העלים

העלה דביק, פניו גבשושיים (יותר מזה של מרווה) ושוליו נושאים שיניים מעוגלות עדינות. העלים נגדיים וערוכים על גבי גבעול בחתך מרובע.
 

בתי גידול

השלהבית נפוצה מאוד בחורש ובשטחים פתוחים בכל האזורים ההרריים, ואף בעמק הירדן ובעמקים. ופורחת בחודשים מרס-יוני. בתום עונת הפריחה נותרים גביעי הפרחים בדורים הצפופים ונושאים את הפירות עד לעונת הפריחה הבאה.