אודות חורבת מדרס

חורבת מדרס הנה שרידיו של הכפר הגדול ששכן במקום בתקופה הרומית. שטח הכפר עמד על כ-120 דונם. הכפר נבנה על גדתו הצפונית של נחל חכליל. הכפר חרב במהלך מרד בר כוכבא, והיה כנראה אחד מ-985 הכפרים שנחרבו במרד שנמנו ע"י דיו קסיוס.

על פי המחקר הארכאולוגי לא ניתן לקבוע האם נותרה אוכלוסייה יהודית לאחר המרד.

המתקנים החקלאיים

במקום נתקלו מתקנים חקלאיים רבים, חלקם עיליים וחלקם תחתיים. נמצאו בורות רבים, בתי בד ומתקני קולמבריה. בתי הישוב נבנו בחלקם על המתקנים החקלאיים.

בעקבות גזרות אדריאנוס על איסור המילה, ההנהגה הרוחנית – רבי עקיבא, והמנהיג הצבאי – שמעון בר כוכבא (בר כוזיבה) קיבלו החלטה משותפת על יציאה למרד כנגד השלטון הרומאי.

מאחר ויחסי הכוחות וציוד הלחימה נטה לטובת חיילי הלגיון והצבא הרומאי, הוחלט שהמרד ישא אופי של לוחמת גרילה.

ההכנות למרד

ההכנות למרד כללו הכשרת לוחמים מחד, הכנת מערכות מסתור מאידך. הואיל והיישוב נבנה על סלע קירטון רך, מתחת לבתי התושבים נבנו המתקנים החקלאיים. הפכו את המבנים למערכות מסתור.

החללים הגדולים נאטמו, נבנו מערכות מסתור ארוכות ומורכבות. המחילות נבנו עם זוויות חדות לצורך הגנה. מחד הפתחים הצרים והמחילות הצרות לא אפשרו כניסת לוחם על ציודו. מאידך הזוויות שנבנו אפשרו ללכוד ולפגוע בפולש במעבר בהן.

סניטציה והיגיינה

לאורכן נבנו פירים, להחדרת אוויר נקי למערכת המסתור בכך לאפשר שהייה ממושכת בתוכה.  פתחי הפירים הוסתרו בתוך החורש הטבעי שצמח על פני השטח.

פתחי הכניסה למערכות המסתור הוסוו, למניעת זיהוין והחדרת עשן לתוכן ע"י לוחמי הלגיון.

סוגיית ההיגיינה הייתה בעייתית וכנראה הוקצה מקום לצורך עשיית הצרכים.