שבת האש הקדושה הקתולית – כנסיית נוטרדאם

שבת האור היא אחד הטקסים הדרמתיים והמרכזיים ביותר באירועי השבוע הקדוש בירושלים. על פי בשורות הברית החדשה (4 האוונגליונים) ביום שישי נצלב ישוע הנצרי, והוציא את נשמתו בסביבות 9 בבוקר.

הוא מובל לקבורה בסמיכות מקום ונקבר בקבר מפואר שרוכש עבורו אחד ממאמיניו. ברם, כשבאים מאמיניו ביום ראשון שלאחר מכן להביט בגופתו שבקבר מתברר שהקבר ריק.

ישוע קם לתחיה. בתיאולוגיה הנצרית מתרחש אירוע נסי זה במוצאי שבת של השבוע הקדוש. הטקס המקושר לאירוע זה מכונה 'שבת של האור' ועיקרו ירידת האש הקדושה משמים והפצתה בקרב המאמינים.

הטקס בקהילה המזרחית

הטקס מיוחד לכנסיות המזרחיות, בבוקר השבת הקדושה מתקהלים מאמינים רבים ברחבי הכנסיה. הפטריארך היווני אורתודוכסי נכנס אל מבנה האדיקולה (קבר ישוע) במלבוש בד לבן צנוע, לאחר שפשט את בגדי הכהונה שלו, יחד עמו נכנס הפטריארך הארמני.

על פי האמונה השניים עומדים ומתפללים עד שיורדת אש פלאית משמים, עולה מן הקבר הריק ומציתה ארבעה אוגדי נרות שמהם תופץ האש לעדות השונות (אורתודוכסים, ארמנים, אסיריים, קופטים). כדי להכביד את רושם הנס מוודאים מבעוד מועד שאין בקבר גפרורים או מצית, או אש בוערת.

תפקיד זה מוטל על כתפיהם של שומרי האתר המוסלמים, לאחר 'בדיקת החמץ' הם יוצאים מן האדיקולה וזו נחתמת בשעווה עד לטקס. לפני כניסת הפטריארכים מוודאים שאין בידיהם אמצעי הדלקה. אחדים מהפטריארכים גם סיפקו תיאורים מרשימים של אש היורדת ומציתה מאליה את הנרות.

הדלקת האש

אולם חשיבות הטקס נובעת בעיקר מן ההתרגשות העצומה של אלפי המאמינים הפזורים ברחבי הכנסיה ומאות אלפי הנצרים הגודשים את רחובות הרובע הנצרי.

לאחר שהוצתה האש מושיטים הפטריארכים את אגד הנרות החוצה (באגד 33 נרות כמנין שנות חייו של ישוע) המאמינים מדליקים ממנה נרות ומעבירים הלאה לבני עדתם. בתום מספר דקות עוטה כל כנסיית הקבר החשוכה אור נרות זורח.

במהלך השעות הקרובות מקשטות הלהבות את כל רחבי הרובע הנצרי. עם הדלקת האש קוראים המאמינים 'כריסטוס אנסטי' שפירושו 'קם לתחיה המשיח'.

הפצת האש

רצים מיוחדים נושאים את האש למזבחות שונים ברחבי העיר העתיקה, שליחים מיוחדים מעבירים את האש בתהלוכה חגיגית לבית לחם ולשאר כנסיות הארץ. מטוסים מיוחדים ממתינים לאש להעבירה למספר בירות בעולם.

אפילו אש הלפיד האולימפי מקורה באש זו. בעבר ניתן למאמינים לקחת להבה מן האש בעששית קטנה במטוס ולהביא לארצותיהם השונות, אולם בשל הידוק הסדרי הביטחון הדבר נאסר.

נוכל לראות מאמינים רבים שמשך כל השנה מדליקים אוגדי נרות באש התמיד הדולקת משך כל השנה בצד האדיקולה. הם מורשים לכבות את הנרות במתקן מיוחד, ולכשידיליקום שוב בארצותיהם נחשב הדבר כמו היתה זו האש הקדושה.

איזכורים היסטוריים

לאירוע עצמתי זה מתועדים שורשים כבר במאה ה-9, והוא מתואר על ידי נוסעים שונים כאירוע רב-מתח. לא אחת, לפני הסדרי הסטאטוס קוו, נסתיים האירוע בפציעות ואף במוות של מאמינים רבים.

יש לציין שגם המוסלמים מוצאים עניין בטקס, ושהשלהבת הקדושה מוצאת את דרכה בין השאר גם לכמה מסגדים ברחבי הארץ.