אודות המסלול

מהסטף ישנן שתי אפשרויות ללכת בשביל ישראל:

תוואי ישן- מהסטף לבר גיורא (תוואי ישן), העובר שממשיך מהסטף לואדי יוסף, לעין חנדק, לעיינות עוזי, יער קנדי, עין קובי, כביש הגישה לבר גיורא.

תוואי חדש: מהסטף, לעין כרם, לשכונת קריית מנחם, עין לבן, עין אל בלאד תחתון, ומתחבר עם השביל הישן בסוף הירידה התלולה. מיער קנדי, ומכאן ההמשך כמו במסלול הקודם; עין קובי וכביש הגישה לבר גיורא. המלצתי החמה ללכת בתוואי הישן.

שביל ישראל מסלול מס’ 29 מהסטף לעין אל בלאד תחתון/עין איתמר. מסלול זה עבר שינוי לאחרונה (2017), ומסיבות כנראה פוליטיות החליטו להעביר את שביל ישראל בתוך ירושלים. התוואי הקודם היה מדהים ביופיו ועבר לאורכו של ואדי יוסף, ועין חנדק.

התוואי החדש אינו משתווה לתוואי הישן, ורובו על דרכי עפר, חלקו עובר ממש בקריית מנחם הליכה עירונית מנהלתית לחלוטין. המלצתי להמשיך וללכת בתוואי הישן ולוותר על התוואי החדש.

נקודת התחלה

את המסלול ניתן להתחיל בשתי נקודות ומותנה בנקודת הסיום של המסלול הקודם: בחניון העליון של הסטף, או בחניון התחתון של הסטף. באם בחרתם להתחיל את המסלול מהחניון התחתון, אורך המסלול יהיה כ-16 ק"מ.

מה מזמן המסלול

המסלול עובר באטרקציות רבות: בשמורת הסטף על שלל המתקנים החקלאיים: נקרות, נקבות, עין ביכורה, עין סטף ועוד. בהמשך המסלול בואדי יוסף, ובכותל הקטן המצוי בסופו.  עין קובי, חורבת חנות, ועוד. דרגת הקושי מוגדרת כקשה והינה מותנת במזג האוויר בו מתקיים המסלול ובאם קיום המסלול מתבצע לאחר גשם.

לאורך הדרך פזורות מספר שומרות. השומרות שימשו את הכורמים בתקופות הקדומות למספר שימושים: כמחסני כלים, איחסון הענבים, כמקום לינה, ועמדת שמירה.

הסטף ועין ביכורה

מומלץ להיכנס לתוך הנקרה, הכניסה בעזרת פנסים בלבד. בסוף ההליכה בנקרה יש להיזהר מלחבוט את הראש בעליה לעבר המעיין. המעיין נובע בשבר בין שכבות הסלע.

השביל יורד ירידה ארוכה במדרגות לעבר החניון התחתון של הסטף, פונה שמאלה וממשיך על דרך עפר נוחה עד הגיעו לכניסה לואדי יוסף. זו נקודת הפיצול שבילים בין התוואי החדש לישן.

ואדי יוסף

עד לשנת 2014 טרום השריפה הגדולה באזור ההליכה בואדי יוסף במהלך החורף מדהימה ביופיה בשל הצמחיה והן בשל הפריחה. נכון לשנת 2016 הנחל טרם השתקם וטרם חזר למלא הדרו.

בחורפים גשומים במיוחד תיתכן זרימה חזקה בערוץ והגבים יהיו מלאים במים, ההליכה והמעבר יהיו מורכבים. בסוף ההליכה בערוץ מגיעים לכותל הקטן.

הכותל הקטן הינו קיר תמך גדול מימדים הניצב בערוץ ושימש כסכר ועצירת סחף האדמה, אליו מובילה נקבה מעין חנדק הסמוך. הכותל הקטן משוייך לתקופת הורדוס.

שומרות

לאחר היציאה מערוץ הנחל הדרך הינה נוחה וחולפת ליד מספר שומרות. לאורך הדרך עצי שקד רבים, מומלץ לתכנן את הטיול למועד פריחתן, בעונת האביב הן פורחות בשיא תפרחתן.

 

פרטים אודות הטיול

  • שם הטיול: שביל ישראל מהסטף לבר גיורא (תוואי ישן)
  • מועד הטיול:
  • אורך המסלול: כ-16.8 ק"מ
  • זמן הליכה משוער: כ-7-8 שעות
  • דרגת קושי: בינונית עד קשה
  • שעת מפגש: 07:00
  • נקודת מפגש: כביש הגישה לבר גיורא
  • מחיר: 110 ש"ח
  • עלות ההקפצה: 25 ש"ח שמועברים ישירות לנהג

ציוד נדרש

  • נעלי טיולים יעודיות (לא נעלי ספורט) חובה!
  • 3 ליטר מים ביום חם נדרש 1 ליטר נוספים
  • אוכל למהלך הטיול
  • פנס

ניווט באמצעות וייז

ניווט באמצעות גוגל מפות

סטף

הסטף הוא שמו של אחד ממסלולי ההליכה הפופולאריים ביותר בארץ, היורד לאורך המדרון המערבי של נחל שורק. אפיו הנגיש, שני המעיינות הנובעים בו, הבוסתנים, וריבוי השבילים מושכים אליהם, ובייחוד בשבתות מאות ואלפי מטיילים.

השם נגזר משם הכפר הערבי שהיה כאן עד מלחמת השחרור. שרידי בתיו עוד עומדים ולמרות שהיוו בשעתו מתקני-ארעי לאימוני חיל ההנדסה, עדיין ניתן להתרשם מגודלם וסגנונם המפואר.

אין סוף המדרגות החקלאיות שנראה בדרך היו בעבר השטחים החקלאיים של הכפר.

הסטף בתקופת האבות

במסורת המקומית מאז הכנענים ואבות אבותינו, נהוג היה למקם את הכפר באמצע המדרון: להקצות את אדמות העמק הפוריות לשדות. לנצל את הנביעות שבאמצע המדרון להשקיית החלקות, ולגור בסמיכות לכל אלו, על מנת לשמור על השדות.

המסלול המרכזי הנו חלק משביל ישראל, ולאורכו נפגוש פינות חמד מרובות.

תצפית אזורית

החניון רחב הידיים משקיף אל מנזר יוחנן במדבר בשולי מושב אבן-ספיר. ואל פיתוליו המרשימים של נחל שורק, הנחל העיקרי המנקז את הרי ירושלים. הנחל עובר בסמוך אל המושבים אורה ועמינדב על ההר שממול, ומתחתיהם לשמאל: קריית היובל, עין כרם ובית החולים הדסה.

משם נרד דרך חורש אורנים בשביל הצופה אל הכפר ועל שני המעיינות המטופחים. בדרך נוכל לחסות בצל כמה מערות, ולעמוד על טיבה ופריסתה של המערכת החקלאית באזור. לאחר כ-20 דקות נינוחות נגיע אל לב הכפר.

מעיינות בסטף

שם נמצאים עין סטף, וכמאה מ' מתחתיו עין ביכורה. שני המעיינות הם 'מעיינות שעוּנים' כלומר שהם נשענים על אקוויפר בעל קיבולת מוגבלת. על מנת להגביר את הספיקה חצבו הקדמונים מערות בנקודות הנביעה של שני המעיינות.

ניתן ורצוי להיכנס אל הנקבות הקטנות, עם נעליים המותאמות לטבילה במים. הילדים ירצו לעשות זאת שוב ושוב.

הטבילה בבריכות אסורה וצבע המים אינו מעודד זאת בכל אופן. ביציאה מעין ביכורה נוכל להבחין במדרגות ייחודיות בצורתן – קורות אבן מדורגות ה'יוצאות' מן הסלע. כך אפשרו החקלאים טיפוס קל בין המפלסים מבלי להפסיד את השטח שמתחת למדרגות.

הסטף כיום

רוב השטחים שמתחת לעין ביכורה מעובדים כיום. הם ניתנים לעיבוד לכל דורש, בתנאי שיוכיח רצינות, וישתמש בשיטות אורגניות בלבד. בעבר נערכו במקום פרויקטים משותפים לילדים יהודים ופלסטינים מירושלים.

באופן זה משומר המקום, ונוף העבר – מדרגות חקלאיות מתוחזקות ומשגשגות – שב לפרוח למול עינינו. בין שאר עצי הפרי (שקד, צבר, לימון) נוכל למצוא בקלות את שבעת המינים. וניחוחות עשבי התיבול ינעימו לנו את דרכו.

שביל מדרגות ארוך מוריד אותנו מעין ביכורה אל החניון התחתון בערוץ נחל שורק, שם מסתיים המסלול.

שומרה

"כרם היה לידידי בקרן בן-שמן", נאמר במשל הכרם בישעיהו ה', "ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שּׂרק, ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו…".  המשל, שבא במקורו לתאר את מערכת הציפיות והאכזבות ביחסי בורא עולם ועמו הנבחר. מתעד כאן סדרת פעולות אותן נוקט החקלאי בשלבי הקמת הכרם. אנו נתייחס ל'ויבן מגדל בתוכו'.

שימושי השומרה

בתוך הכרמים, נהגו קדמונינו להקים מגדלי שמירה. למגדלים אלו היו לרוב שני תפקידים: אחסנה זמנית של פרי שנקטף ועדיין לא שונע אל הכפר.  לשם כך נבנתה קומת קרקע עגולה, בעלת פתח צר, עשויה אבן, שתשמור על קרירות הפרי בעונת הבציר החמה.

והמטרה השניה: עמדת שמירה. לשם כך נבנתה לרוב קומה שניה על גבי הראשונה, שניתן היה לשבת על תקרתה ולהשקיף על השדות.

השומרה במקורות

עמדות אלו שעניינן שימור ושמירה זכו לכינוי 'שומֵרה'. הגם שמגדלי השומרה אפייניים בייחוד לכרמי ענבים, ניתן למצוא אותם גם במטעים ושדות שונים.

בתהליך ה'סיקול' וה'עיזוק' הנזכרים בישעיהו – פינוי האבנים הגדולות והקטנות מן השטח המעובד, נערמו אבני שדה. הללו שמשו בראש ובראשונה ליצירת דופן המדרגה החקלאית. מעודפי האבנים נבנו מגדלי השומרה, כמו גם גדרות שהפרידו בין החלקות.

שרידי שומרות ניתן לראות בהרי ירושלים ובגליל, ובכל מקום הררי שעוּבָּד בשיטה של חקלאות מדרגות.

השומרות כיום

הפלסטינים, המעבדים את שדותיהם בטכניקות מסורתיות עדיין עושים שימוש בחלק מן השומרות. שם נמצא קירות שעביים מגיע לכדי 90 ס"מ ואף יותר. דלת ומנעול לחלל האחסנה שבקומה הראשונה.

קומת מגורי-ארעי עבור בני המשפחה הנותרים בשדה לאורך כל עונת הבציר. וסוכה על הגג המשמשת לשמירה וגם מקום קריר ללינה בלילות הקיץ החמים.

הכותל הקטן

זהו כינוי המתייחס לקיר אבן מאסיבי בואדי יוסף, יובל היורד אל נחל שורק מכיוון עין חנדק, מצפון למושב אבן ספיר.

אם נאמר 'כינוי' נזכיר שמקור 'הכתל הקטן' הוא קטע בן כ-9 מטרים של הדופן המערבי של הר הבית הנמצא ברובע המוסלמי. כאן בואדי, אין לנו לא מתחם קדוש, לא רובע מגורים ולא מיזם הנדסי פומפוזי. אז על מה זכה הכתל הקטן לשמו?

בדומה לכותל הגדול (או למעשה לשלושת כתלי הר-הבית העומדים כיום) גם כאן ישנו קיר תמך. שנבנה באמצע ואדי מאבנים גדולות. האבנים מסותתות עם מסגרת וזיז מוחלק בדומה לאבני הכותל ומתוארכות לתקופה הרומית, ואולי ממש לימי הורדוס. גם כאן לא הסתפקו בשורת אבנים אחת. וגם כאן מילאו את החלל מן הקיר לכיוון מעלה הנחל באדמה.

שימושיו של הכותל הקטן

הכותל הקטן תומך מערכת חקלאית שלמה. כיוון ששיפועי ההר אינם מתאימים לחקלאות וכיוון שללא מערכת יציבה של טרסות לא ניתן לקיים חקלאות באזור הררי. מכאן היה לעיתים צורך לייצר טרסות גם במקומות כמעט בלתי אפשריים.

הקמת קיר התמך הזה בעל 11 נדבכים המתנשא לגובה כ-9 מ' אפשרה יצירה יש מאין' של שדה מישורי רחב ידיים, שהיה בלעדיו בגדר חלום. לאחר ששוטחה החלקה הראשונה, היה קל לבנות בקצהַ קיר נוסף.  הקיר הקטן יותר ייצר מערך של שדות נוחים לעיבוד ומניבים העולה במתינות עד לעין חנדק.

עין חנדק

מעין חנדק הוזרמו המים בתעלות, שעדיין קיימות היום בשטח לבריכת אגירה גדולה. גם זו מנצלת את התוואי הטופוגרפי של הערוץ וממנה סדרת תעלות שניתן היה להגיף ובאופן זה לתעל את המים לכל החלקות לפי צורך.

התעלות והשדות נשתמרו היטב ונראים בבירור בשטח בתוואי בו עובר שביל ישראל. רובם מן התקופה התורכית, אך חלקם עוד מן התקופה הרומית והביזנטית.

בצדו השמאלי של הכותל ניתן לטפס אל מערה קטנה. מערה זו שמשה כמקום התבודדות לנזירים בימי הביניים.