אודות המסלול

המסלול מהסטף לאבן ספיר בדרגת בינונית. המסלול מתחיל מהחנייה העליונה בסטף ויורד לאורך המבנים החקלאיים ולאורך הרכס עד לעין ביכורה. עין ביכורה הינו מעיין שכבה שנובע מבטן ההר ואנו ניכנס דרך הנקרה לתוכו (נדרשים פנסים).

מהסטף נמשיך במדרגות היורדות לעבר נחל שורק ולעבר החניון התחתון של הסטף. מהחניון נמשיך לעבר ואדי יוסף, בפנייה לואדי יוסף נעזוב את סימן שביל ישראל החדש ונלך על התוואי הישן. התוואי הישן סומן בואדי יוסף שהינו אחת האטרקציות המרשימות ביותר ובסופו נגיע לכותל הקטן.

בהמשך נעפיל מעלה לעבר הרכס ונמשיך לעבר עיינות עוזי. מנקודה זו המסלול מעפיל לעבר הרכס בינות לשומרות ובתום העלייה נגיע לדרך עפר נוחה המובילה לכביש הגישה לישוב ספיר. כאן יגיע לסיום המסלול מהסטף לאבן ספיר.

פרטים אודות הטיול

  • שם הטיול: שביל ישראל לייט מהסטף לאבן ספיר
  • מועד הטיול:
  • אורך המסלול: כ-7 ק"מ
  • זמן הליכה משוער: כ-6-7 שעות
  • דרגת קושי: בינונית
  • שעת מפגש: 08:00
  • נקודת מפגש: כביש הגישה לישוב ספיר
  • מחיר: 110 ש"ח
  • עלות ההקפצה: 25 ש"ח שמועברים ישירות לנהג

ציוד נדרש

  • נעלי טיולים יעודיות (לא נעלי ספורט) חובה!
  • 2 ליטר מים ביום חם נדרש 1 ליטר נוספים
  • אוכל למהלך הטיול
  • כובע

ניווט באמצעות וייז

ניווט באמצעות גוגל מפות

סטף

המקום בו מתחיל המסלול מהסטף לאבן ספיר הסטף הוא שמו של אחד ממסלולי ההליכה הפופולאריים ביותר בארץ, היורד לאורך המדרון המערבי של נחל שורק. אפיו הנגיש, שני המעיינות הנובעים בו, הבוסתנים, וריבוי השבילים מושכים אליהם, ובייחוד בשבתות מאות ואלפי מטיילים. השם נגזר משם הכפר הערבי שהיה כאן עד מלחמת השחרור. שרידי בתיו עוד עומדים ולמרות שהיוו בשעתו מתקני-ארעי לאימוני חיל ההנדסה, עדיין ניתן להתרשם מגודלם וסגנונם המפואר. אין סוף המדרגות החקלאיות שנראה בדרך היו בעבר השטחים החקלאיים של הכפר.


במסורת המקומית מאז הכנענים ואבות אבותינו, נהוג היה למקם את הכפר באמצע המדרון: להקצות את אדמות העמק הפוריות לשדות. לנצל את הנביעות שבאמצע המדרון להשקיית החלקות, ולגור בסמיכות לכל אלו, על מנת לשמור על השדות. המסלול המרכזי הנו חלק משביל ישראל, ולאורכו נפגוש פינות חמד מרובות.


החניון רחב הידיים משקיף אל מנזר יוחנן במדבר בשולי מושב אבן-ספיר, אל פיתוליו המרשימים של נחל שורק, הנחל העיקרי המנקז את הרי ירושלים, אל המושבים אורה ועמינדב על ההר שממול, ומתחתיהם לשמאל: קריית היובל, עין כרם ובית החולים הדסה.


משם נרד דרך חורש אורנים בשביל הצופה אל הכפר ועל שני המעיינות המטופחים. בדרך נוכל לחסות בצל כמה מערות, ולעמוד על טיבה ופריסתה של המערכת החקלאית באזור. לאחר כ-20 דקות נינוחות נגיע אל לב הכפר. שם נמצאים עין סטף, וכמאה מ' מתחתיו עין ביכורה. שני המעיינות הם 'מעיינות שעוּנים' כלומר שהם נשענים על אקוויפר בעל קיבולת מוגבלת. על מנת להגביר את הספיקה חצבו הקדמונים מערות בנקודות הנביעה של שני המעיינות. ניתן ורצוי להיכנס אל הנקבות הקטנות, עם נעליים המותאמות לטבילה במים. הילדים ירצו לעשות זאת שוב ושוב.


הטבילה בבריכות אסורה וצבע המים אינו מעודד זאת בכל אופן. ביציאה מעין ביכורה נוכל להבחין במדרגות ייחודיות בצורתן, – קורות אבן מדורגות ה'יוצאות' מן הסלע. כך אפשרו החקלאים טיפוס קל בין המפלסים מבלי להפסיד את השטח שמתחת למדרגות.


רוב השטחים שמתחת לעין ביכורה מעובדים כיום. הם ניתנים לעיבוד לכל דורש, בתנאי שיוכיח רצינות, וישתמש בשיטות אורגניות בלבד. בעבר נערכו במקום פרויקטים משותפים לילדים יהודים ופלסטינים מירושלים. באופן זה משומר המקום, ונוף העבר – מדרגות חקלאיות מתוחזקות ומשגשגות – שב לפרוח למול עינינו. בין שאר עצי הפרי (שקד, צבר, לימון) נוכל למצוא בקלות את שבעת המינים. וניחוחות עשבי התיבול ינעימו לנו את דרכו.


שביל מדרגות ארוך מוריד אותנו מעין ביכורה אל החניון התחתון בערוץ נחל שורק.

שומרה

"כרם היה לידידי בקרן בן-שמן", נאמר במשל הכרם בישעיהו ה', "ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שּׂרק, ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו…" המשל, שבא במקורו לתאר את מערכת הציפיות והאכזבות ביחסי בורא עולם ועמו הנבחר, מתעד כאן סדרת פעולות אותן נוקט החקלאי בשלבי הקמת הכרם. אנו נתייחס ל'ויבן מגדל בתוכו'.

לאורך המסלול מהסטף לאבן ספיר נמצאים מבני אבן רבים, השאלה למה הם שימשו?

בתוך הכרמים, נהגו קדמונינו להקים מגדלי שמירה. למגדלים אלו היו לרוב שני תפקידים: אחסנה זמנית של פרי שנקטף ועדיין לא שונע אל הכפר – לשם כך נבנתה קומת קרקע עגולה, בעלת פתח צר, עשויה אבן, שתשמור על קרירות הפרי בעונת הבציר החמה. והמטרה השניה: עמדת שמירה. לשם כך נבנתה לרוב קומה שניה על גבי הראשונה, שניתן היה לשבת על תקרתה ולהשקיף על השדות.
עמדות אלו שעניינן שימור ושמירה זכו לכינוי 'שומֵרה'. הגם שמגדלי השומרה אפייניים בייחוד לכרמי ענבים, ניתן למצוא אותם גם במטעים ושדות שונים. בתהליך ה'סיקול' וה'עיזוק' הנזכרים בישעיהו – פינוי האבנים הגדולות והקטנות מן השטח המעובד, נערמו אבני שדה. הללו שמשו בראש ובראשונה ליצירת דופן המדרגה החקלאית. מעודפי האבנים נבנו מגדלי השומרה, כמו גם גדרות שהפרידו בין החלקות.
שרידי שומרות ניתן לראות בהרי ירושלים ובגליל, ובכל מקום הררי שעוּבָּד בשיטה של חקלאות מדרגות. הפלסטינים, המעבדים את שדותיהם בטכניקות מסורתיות עדיין עושים שימוש בחלק מן השומרות. שם נמצא קירות שעביים מגיע לכדי 90 ס"מ ואף יותר. דלת ומנעול לחלל האחסנה שבקומה הראשונה. קומת מגורי-ארעי עבור בני המשפחה הנותרים בשדה לאורך כל עונת הבציר, וסוכה על הגג המשמשת לשמירה וגם מקום קריר ללינה בלילות הקיץ החמים.

הכותל הקטן

זהו כינוי המתייחס לקיר אבן מאסיבי בואדי יוסף, יובל היורד אל נחל שורק מכיוון עין חנדק, מצפון למושב אבן ספיר. אם נאמר 'כינוי' נזכיר שמקור 'הכתל הקטן' הוא קטע בן כ-9 מטרים של הדופן המערבי של הר הבית הנמצא ברובע המוסלמי. כאן בואדי, אין לנו לא מתחם קדוש, לא רובע מגורים ולא מיזם הנדסי פומפוזי. אז על מה זכה הכתל הקטן לשמו?

בדומה לכותל הגדול (או למעשה לשלושת כתלי הר-הבית העומדים כיום) גם כאן ישנו קיר תמך. שנבנה באמצע ואדי מאבנים גדולות. האבנים מסותתות עם מסגרת וזיז מוחלק בדומה לאבני הכותל ומתוארכות לתקופה הרומית, ואולי ממש לימי הורדוס. גם כאן לא הסתפקו בשורת אבנים אחת. וגם כאן מילאו את החלל מן הקיר לכיוון מעלה הנחל באדמה.

הכותל הקטן תומך מערכת חקלאית שלמה. כיוון ששיפועי ההר אינם מתאימים לחקלאות וכיוון שללא מערכת יציבה של טרסות לא ניתן לקיים חקלאות באזור הררי, היה לעיתים צורך לייצר טרסות גם במקומות כמעט בלתי אפשריים. הקמת קיר התמך הזה בעל 11 נדבכים המתנשא לגובה כ-9 מ' אפשרה יצירה יש מאין' של שדה מישורי רחב ידיים, שהיה בלעדיו בגדר חלום. לאחר ששוטחה החלקה הראשונה, היה קל לבנות בקצהַ קיר נוסף, קטן יותר וכך לייצר מערך של שדות נוחים לעיבוד ומניבים העולה במתינות עד לעין חנדק. מעין חנדק הוזרמו המים בתעלות, שעדיין קיימות היום בשטח לבריכת אגירה גדולה. גם זו מנצלת את התוואי הטופוגרפי של הערוץ וממנה סדרת תעלות שניתן היה להגיף ובאופן זה לתעל את המים לכל החלקות לפי צורך. התעלות והשדות נשתמרו היטב ונראים בבירור בשטח בתוואי בו עובר שביל ישראל. רובם מן התקופה התורכית, אך חלקם עוד מן התקופה הרומית והביזנטית.

בצדו השמאלי של הכותל ניתן לטפס אל מערה קטנה. מערה זו שמשה כמקום התבודדות לנזירים בימי הביניים.