אודות סיורי החנוכיות

 סיורי חנוכיות בירושלים ובבני ברק, נערכים בשעות הערביים בסמטאות ובשכונת המשמרות את אווירת ירושלים של פעם, לאור החנוכיות הנדלקות אט אט בחלונות הבתים.

במהלך סיורי חנוכיות נשמע סיפורים על משמעות וההיסטוריה של חג חנוכה ונראה מגוון חנוכיות בגדלים ובצורות שונות, המאירות את רחובות העיר, כשחלקן נדלקות באמצעות שמן ומונחות כל הלילה על אדן החלון.

זהו מראה יפיפה להסתובב בסמטאות העיר, להביט ולחוש באווירה הייחודיות של חג החנוכה. הסיורים מתקיימים הן ברובע היהודי והן בנחלאות.

סיורי חנוכיות של ארץ הצבי טיולים הינם הסיורים המושקעים ביותר: בכל סיור נקיים הדלקת נרות משותפת עם אחת המשפחות ברובע היהודי (כל קבוצה תחוה זאת). בתום ההדלקה נתארח בביתה של המשפחה ונקיים שיחה פתוחה מלב אל לב בכל נושא שיעלו המטיילים.

הסיורים למשפחות (מותנה בהרכב הנרשמים לסיור) מושקעים במיוחד וכוללים: חידונים נושאי פרסים, הפעלות לילדים,  ומשחקי יצירה המותאמת לחג.

התחייבות שלי שהילדים לא ירצו לחזור אל ההורים  🙂
מהלך הסיור:

  • נכנס לרובע דרך שער ציון ונתוודע לקרב שהתחולל בו בשנת 1948
  • נבקר ברובע היהודי המואר באורות פח השמן
  • נדליק חנוכיה ונשיר שירי חנוכה עם המשפחות ברובע
  • נתוודע למקור המנהג
  • נצפה מעל גגות השוק לעבר הר הבית
  • נבקר במנורת המשכן
  • נגיע לרחבת הכותל המתקדש באווירת החג

        סיורי חנוכיות

   סיורי החנוכיות מתקיימים בשלושה מקומות:

  • ברובע היהודי – פתוח להרשמה
  • בנחלאות
  • בבני ברק

       סיורי חנוכיות בנחלאות ובבני ברק מיועדים לקבוצות מאורגנות. הסיורים ברובע היהודי פתוחים כטיול הרשמה וכסיורים מוזמנים

 

פרטים אודות הטיול

  • מועד הטיול:
  • אורך המסלול: כ-2 ק"מ
  • משך הסיור: כ-3 שעות
  • דרגת קושי: קלה
  • שעת מפגש בימי חול: 16:00
  • שעת מפגש ביום שישי: 15:15
  • שעת מפגש במוצ"ש: 16:30
  • נקודת מפגש: כניסה לשער ציון
  • מחיר: 80 ש"ח
  • לחצני הניווט מובילים אתכם לחניון הצמוד לשער ציון (חניון בתשלום)
  • הטיול כפוף למינימום נרשמים

ציוד נדרש

  • ביגוד חם
  • 1.5 ליטר מים ביום חם נדרש 1 ליטר נוספים
  • מטרייה
  • סכום מדוייק לתשלום

ניווט באמצעות וייז

ניווט באמצעות גוגל מפות

שלטון היוונים

חג החנוכה נחוג ע”מ להנציח אירועים שהתרחשו בעיצומה של תק’ שלטון בית סלבקוס על יהודה תקופת בית II. האימפריה הסלבקית, המכונה במקורותינו “יוון”.

הסיפור מתחיל בשנת 332, כאשר אלכסנדר הגדול (מוקדון) כובש את הארץ, בתוך מסע כיבוש נמרץ, חסר תקדים של נתחים גדולים משלוש היבשות (אסיה אירופה ואפריקה). א”י שתחת שלטון פרס כונתה ‘נפת יהודה’ ממוקמת בתווך, והחזקה בה היוותה מאז ומעולם גורם מכריע לשליטה במזה”ת.

מוקדון נפטר זמן קצר לאחר מכן ללא יורשי עצר ומשאיר את האימפריה למלחמות על הכתר. הלבנט נחלק בין בית סלבקוס שהתבסס בסוריה ועירק ובית תלמי שהתבסס במצרים. במאבקים בין שתי תת-האמפריות היווניות עברה הארץ ככדור מיד ליד.

תקופת השלטון הסלבקית שבה מתרחש מרד החשמונים מתחילה עם כיבוש הארץ ע”י אנטיוכוס ה-III בשנת 198, שדווקא צידד ביהודים, ואף אפשר להם חיים אוטונומיים הן במישור המדיני והן בדתי. אולם בנו (שלא היה יורש העצר) אנטיוכוס הרביעי עלה לשלטון ברמיה, כינה עצמו אפיפנס (התגלות האל) ופצח במסכת חיכוכים עם היהודים.

גזרות אנטיוכוס המפורסמות היו תוצאה של שאיפה לייצר אחדות תרבותית ברחבי האימפריה, אחדות לשון תרבות ודת. מרבית העמים שאמונותיהם השונות התבססו על פוליתיאיזם פגאני, אמצו בקלות יחסית את השמות החדשים לאלים הישנים. עבור היהדות היה זה גזר דין מוות.

הגזרות כוונו אל השורש. על היהודים נאסר לשמור את השבת, לקרוא בתורה ולמול את הבנים, ואם לא די בכך פשטו חיילים סלבקים על הכפרים ובטקסים משפילים ואכזריים אילצו את נכבדי העדה לאכול טריפה בחוצות העיר. תורה, כשרות, שבת ומילה – כל סממניו של בית יהודי. ואם לא די בכך, פלשו היוונים אל בית המקדש וטימאו אותו בפסלים ובקרבנות חזיר. התקוממות היתה רק שאלה של זמן.

מרד החשמונאים

המרד מתלקח במודיעין, באותם ימים כפר קטן הסמוך למיקומו של הישוב מודיעין בן ימינו. מתתיהו החשמונאי, כהן ממשמרת יהויריב, מארגן את חמשת בניו וכמה מקומיים. משמרות הצבא מגיעים לכפר לערוך בו טקס מגונה כמתואר לעיל. העם עומד דרוך, אחד הזקנים ניגש להעלות קרבן חזיר לפסלו של אל יווני, ואז מתנפל עליו מתתיהו ודוקר אותו. בתוך זמן קצר משתלטים המקומיים על החיילים סלבקים.

מיד לאחר מכן מרכז יהודה המקבי (בנו השלישי של מתתיהו) קבוצות מורדים באזור מעלה בית-חורון והרי גופנא, מצפון לירושלים. הללו פושטים על טורי צבא סלבקיים ופוגעים גם במשתפי פעולה מבית.

במהלך המרידה מצליחים הלוחמים היהודים לגבור על צבא בעל יתרון במספר בעצמה ובאמצעים, ואף לפגוע בשני מפקדים רמי מעלה (אפולוניוס וניקנור). בשמונה קרבות נועזים בשילוב טקטיקות מבריקות מצליח יהודה המקבי להניס את הסלבקים, לשחרר את ירושלים ולהשתלט על החקרא – שהיתה מצודת חיל המצב הסלבקי בעיר ועל הר הבית (שנת 164 לפ”ס).

 

מאפייני חג החנוכה

חג החנוכה מנציח את שחרור ירושלים, טיהור בית המקדש וחידוש פולחן הקורבנות בו – שנאמר “חנוכת המזבח”. לנוכח הרצף ההיסטורי (הנאמן על המחקר המדעי) מדגישה המסורת את מעורבות האל כהסבר היחיד לניצחון בקרב בלתי אפשרי של ‘מעטים מול רבים’, קומץ כפריים מול אימפריה גדולה ומבוססת.

את ההיבט הַנִּסִי מחזק סיפור נס פח השמן. שהיה בו בקושי להדליק את המנורה ליום אחד, והנה הלך ונתמלא מאליו והספיק לשמונה ימים. אולי באנלוגיה לחייליו של יהודה המקבי שכוחותיהם עמדו להם לשמונה קרבות. למרות שבקרב השמיני מצא יהודה את מותו, המשיכו אחריו אחיו שמעון ויונתן להנהיג את המאבק ביוונים עד להשגת אוטונומיה יהודית מלאה בשטח שלטון רחב.

כך החלה שושלת בית חשמונאי – תקופת הזוהר של ימי הבית השני.

על הנרות

ההלכה מחייבת כל אדם במצוות הדלקת נרות. קשה לתאר זאת אולם היו ימים בהם היהודי הממוצע היה כה עני עד שלא היתה ידו משגת לרכוש שמן או נרות ואמצעי הדלקה לכל תצרוכת החג.

מתוך התחשבות מונה המשנה כמה דרכים. זו המתחשבת בעני גורסת: די שבכל יום ידליק אחד מבני המשפחה נר אחד. המהדרין מקפידים שבכל יום ידליק כל אחד מבני המשפחה נר אחד לפחות. בית שמאי הציעו להתחיל ב-8 ולחסר מדי יום. בית הלל גרסו: “מעלין בקודש ואין מורידין”, והם למעשה קיבעו את הנוהג המקובל.

מנהגי חג רבים פונים ללבם של ילדים, משלבים אותם בחברה ויש להם ערך חינוכי, ונראה שאין ילד שאינו זוכר את ההתרגשות שבציפיה ההולכת וגוברת ל’נר השמיני’. אולי משום כך גברה מסורת בית הלל.

כידוע אין לעשות שימוש בנרות החנוכה, ואף לא להציבם בחדר חשוך שלא ישמשו למאור, אלא ‘לראותם בלבד’. המשנה מתקנת כללים לכך: את החנוכיה יש להציב בגובה שבין 3-10 טפחים (60-210 ס”מ), במקום הפונה לרשות הרבים, ואם בסמוך לפתח הבית אז ככל הניתן בצד שמאל.