אודות הסיור בעכו ובגנים הבהאים

סיור בעכו ובגנים הבהאים. הסיור בעכו מתמקד בשתי התקופות שהותירו את חותמן על העיר מאז ועד היום: התקופה הצלבנית והתקופה העותמנית. במהלך הסיור נבקר באתרים הרבים שנותרו משתי התקופות: אולמות הטמפלרים, המנהרה הטמפלרית, נמל עכו, בחאנים הפזורים ברחבי העיר העתיקה, מסגד אל ג'זאר ועוד.

במסגרת הסיור נשלב ביקור בשוק הצבעוני. נבקר במוזיאון אסירי המחתרות – סיור מרגש במיוחד. הסיור יחתם ואו יפתח בביקור בגנים הבהאים המרשימים.

היסטוריה

כשמדברים על עכו מדברים על עיר עם מעל K4 שנות היסטוריה, והיא החליפה מיקום כמה פעמים. היא מתחילה את ההיסטוריה שלה כתל שנמצא כ-ק"מ מז' מכאן. או מה שקרוי גבעת נפוליון, תל פוחאר. ויש עדויות מאלף 2 לפ"ס. בתק' פרסית, העיר יורדת מן התל ומתיישבת למרגלותיו.

כשהתיישבה למרגלותיו, המשיכה לעמוד על התל מצודה שבחלק המקורות מופיעה כ-חקרא, אקרא. והיא שנתנה לעכו את שמה הצלבני Acre ויש הטוענים שהמקור הוא במצודה.

עכו בתקופה ההלניסטית

בתק' ההלניסנטית העיר מגיעה עד קו הים, וכאן אנו מכירים אותה עד היום. במהלך K4 שנים אלו, העיר מחליפה שם 6 פעמים. מתחילה בשם עַכּוֹ, עַכּוּ, זה מופיע במקורות מצרים ובמז'.

במאה 3 לפ"ס העיר הופכת פוליס הלניסטית ומקבלת את השם פטולמאית, ע"ש תלמי השני, והיא תישאר בשם זה עד התק' הביזנטית.

עם הכיבוש הערבי, מאה 7 חוזרים לשם הקדום – מדינת עכא.

עכו בתקופה הצלבנית

הצלבנים משנים את השם ל-אקרה.

עם הכיבוש הממלוכי, חוזרת לעכא. אבל צריך לזכור: בתק' הממלוכית מגיעים צליינים נוצרים מאירופה ורואים את העיר הרוסה לחלוטין. מבין ים ההריסות של העיר, בלט צריח של כנסיה ושמו – כנסית יוחנן הקדוש של ההוספיטלרים.

לכן במקורות נוצריים מתק' זו – ולכן היא מקבלת את השם St. Jean d'Acre = יוחנן הקדוש של עכו, שם שניתן לעיר אחרי התק' הצלבנית כשהייתה חרבה לחלוטין.

לימים השם הערבי, ועם מלח' העצמאות חזרנו לשם עכו.

במשך K4 השנים, העיר ידעה תק' של שגשוג, אבל במחקר לא טיפלו בה בכל תק' ולנו ידועות שתי תק' שגשוג. לא טיפלו בעיר בתק' רומית וביזנטית. אבל שתי תק' שיא: הצלבנית – מאות 12-13 ובתק' זו עכו היא העיר הגדולה ביותר בארץ.

כבר בשנים הראשונות לאחר הכיבוש היא הופכת להיות המרכז. בתק' זו עכו היא הנמל המרכזי בארץ, ומשלהי מאה 12 זוהי בירת הצלבנים, בירת א"י.

ימי השיא – התקופה העותמנית

ימי השיא השניים, קשורים בתק' העות'מנית מאה 18, ובשל שני שליטים מקומיים: 1. ט'אהר אלעומר, מחצית מאה 18, 2. אחמד אלג'זאר – מאה 18 אל תוך מאה 19.

אולמות האבירים אולמות ההוספיטלרים

אולמות האבירים אולמות ההוספיטלרים

אולמות האבירים היא מה שהיתה המפקדה הראשית של ההוספיטלרים בא"י במאה 13. רוב המפקדות הצלבניות בארץ נבנו כמעט תמיד בדגם שהצלבנים כינו קאסטרום. צורת מרובע. הם יצרו חצר במרכז סביבה 4 אולמות אורך, אותם חלקו לאולמות רוחב.

הם השקיעו הון בחומות שהקיפו את זה ובנו אותם לגובה לשתי קומות ויותר, וקומה צלבנית נעה בין 6-8 מ' ואת זה תכפילו בשניים. ותוך הבניה הם מוודאים שבחצר יש מים: בור, באר, ולעיתים רחוקות הם מצליחים להזרים פנימה מעיין.

בגלל אי ביטחון הם מוסיפים עוד אלמנטים – מגדלים בפינות ועוד אלמנט: דונג'ון, וחפיר. החפיר יופיע תמיד.

עכו בימי הביניים

בימי הביניים היו כאן 10 אולמות רוחב. החדר המרכזי הוא פחות או יותר איפה שאנו נמצאים. מה שחשוב להבין: למפקדה יש עוד 3 אולמות אורך בדר' ומז' ומע'.

הצלבנים קראו למקום 'הוספיטלה' – היום אנו חושבים על בית חולים, אבל אז התכוונו למפקדה של ההוספיטלרים. בהמשך היום נראה את ה'טמפלום', מהו טמפלום? מפקדה של טמפלרים. המפקדה המאסיבית הזו, קרצה לעיר התורכית לפני שנים.

רואים שזה מבנה מימי הביניים, וכשנכנסים פנימה, מבינים שהתערבו כאן. מישהו, במתכוון מילא את האולמות האלה וסתם אותם בחומר. וכשבודקים מבינים שמי שמילא כאן לקח את החומר מחוף הים, והוא לקח את החומר גם מתל-עכו שנמצא מז' לעיר, וכך הכניס קרמיקה קדומה לעיר המאוחרת.

התקופה הממלוכית

הממלוכים – היה להם עניין אחד ויחיד: שהעיר תיהרס, שלא יהיה בה כלום. ראשית שלטון עות'מני: העיר לא מעניינת אותם. אז מי – ט'אהר אל עומר, אמצע מאה 18אבל היו לו מגבלות תקציביות, ומי שעשה את זה היה בסוף מאה 18 – אחמד אלג'זאר. הוא האיש.

העיר הצלבנית היתה הרוסה, עיר עם 3-4 קומות. וכשאלג'זאר מגיע נותרו מקומות 2-4 שרידים קטנים והכל קרס לקומות התחתונות. והוא עושה חישוב, שבמקום לפנות 4 קומות של בניה צלבנית מאסיבית ולהגיע לסלע היסוד. הוא מגיע למסקנה שיותר פשוט לתמוך ולייצב את מה שעומד ולשפוך חומר על מה שקרס.

כך הוא בונה מסד יציב מעל הקומה הראשונה ועליו לבנות את העיר שלו. ומה שחשוב שכאן אין תל ארכיאולוגי קלאסי. אלא רק שתי קומות.

6-12 מ' מעל הצלבנים מתחילה העיר העות'מנית של אלג'זאר. יש כאן עיר מעל עיר.

זאת הסיבות שאונסקו הכירה לאחרונה בעכו כעיר מורשת עולמית הוא בגלל שחלק גדול מהעיר הצלבנית נמצא כאן שלם מתחת לעיר של אלג'זאר.

חמם אל באשה

חמם אל באשה

החמם נבנה בסוף המאה ה- 18 ע"י אל ג'זאר פחה, מושל עכו שהטביע את חותמו על העיר.

בניית החמאם הייתה חלק  בתהליך הפיכתה של עכו העות'ומנית, לעיר נמל מרכזית,  מכפר דייגים.

הביקור בחמם נחלק לשלושה, מספר האולמות שהמרכיבים אותו.

חדר ההלבשה של הקיץ

האולם הראשון אליו נכנסים מהחצר. באי החמאם היו מתפשטים בו, משאירים את בגדיהם, מקבלים מגבות, נועלים את כפכפי החמאם (ניתן לראותם בחדר בצד שמאל) ונכנסים לחדרי הטיפולים והאדים. לאחר הרחצה והטיפולים השונים, היו שבים אליו למנוחה והתרגעות.

חדרים הפושרים

חמם אל באשה

שימשו לטיפולים ופעילויות שונות. כגון טיפולים קוסמטיים, ריפוי ועיסוי ועוד מגוון פעילויות.

החדר החם

החדר האחרון הינו חדר האדים. החדר כלל בריכה חמה ומרחץ אדים.

החדרים הקטנים בהיקף שימשו את עשירי העיר המיוחסים.

החמם במאה ה-19

מיום הקמתו ועד למלחמת העצמאות ב-1948, במהלך כ-150 שנה תפקד החמאם כבית מרחץ פעיל. בנוסף לתפקידו הדתי, מילא החמאם חלק נכבד במרבית תחומי החיים בעיר העות'מנית. ההמקום שימש מקום למפגשים חברתיים, לבילוי ומנוחה.

בית כנסת הרמח"ל

בית כנסת הרמח בית הכנסת נבנה במאה ה-18 ע"י הרמח"ל – רבי חיים לוצטאו בהגיעו מהעיר פדובה שבאיטליה.

בבית הכנסת מצוייה במה לקריאת התורה וכן בור שמתוכו נהג הרמח"ל לקרוא את התורה כמאמר הפסוק "ממעמקים קראתיך חיה".

לבית הכנסת לא הייתה עזרת נשים, הנשים היו צופות מבחוץ בתפילה מבעד חלון. החלון קיים עד היום.

 מסגד אלג'זאר

מסגד אלג'זאר

אחמד פאשה אל ג'זאר נולד בבוסניה בשנת 1720 כנוצרי. נרכש ע"י הסולטן והפך לממלוכי והתאסלם.

יצא למלחמה בבדואים באזור צידון בשם הסולטן, בשל אכזריותו, קיבל את הכינוי ה"קוצר".

בהמשך הדיח את מושל עכו ד'אהר אל עומר, והתמנה תחתיו.

שלט במרחב עכו עד למותו בשנת 1804. תקופת שלטונו נחשבת לתקופת פריחה ושגשוג. גביית המיסים העמיקה והשלטון העותמני זכה לשליט נאמן וחרוץ.

שיא תקופת שלטונו היה בעמידתו במצור שערך נפוליאון על חומות העיר עכו בשנת 1799, במצור זה ניגף צבאו של נפוליאון וספג אבידות קשות.

המנהרה הטמפלרית

המנהרה הטמפלרית נחצבה ונחפרה בשלב הראשון כמעבר וגישה לנמל בתקופת המסדר הטמפלרי. בהמשך שימשה את הטמפלרים להברחת אוצרות לעבר הנמל מהעיר לארצות אירופה.

נמל עכו

נמל עכו

לעכו יש ים שנסגר היום ע"י שובר גלים מודרני, ממסעדת אבו-כריסטו שנגמר פה במגדל עם ברזלים אדום לבן. מתחת לשובר הגלים המודרני הזה – התגלה שובר גלים ימי ביניימי שהצלבנים השתמשו בו, הוא נבנה בתק' הערבית, ובקצה – מגדל המתכת אדום לבן – דמיינו מגדל צלבני.

תביטו דרומה לאז' בי"ס לקציני-ים עכו, לכו לאורך הים ותנסו לזהות פס קצת יותר כהה שהולך עד מה שאתם רואים כאן, האי הבנוי הידוע בשם מגדל הזבובים.

שובר הגלים

וזה שריד של שובר גלים שהיה כאן בימי הביניים ושימש את הצלבנים. לעיתים אפשר לבוא לעכו ולראות דייג שעומד על הסוללה שלימים נדבקה אל שובר הגלים. בימי הביניים היו במקום הזה שני שוברי גלים, אחד בתוואי של שובר הגלים המודרני, והשני יצא מהחומה והגיע למגדל הזבובים.

זה אומר שבמקום שאתם רואים את מגדל הזבובים יש עמוד לבן-ירוק, מעבר לו אדום-לבן, בין שני שוברי הגלים היתה מתוחה שרשרת ברזל על המים. עד עצם היום הזה הכניסה לנמל היא בין שני המגדלים, תסתכלו על הספינה שנכנסת משם.

בתק' הצלבנית היתה שם שרשרת ברזל ענקית על המים, והמלך שחרר את השרשרת כשרצה להכניס אנשים לעיר, כשלא רצו להכניס אנשים – העלו אותה במנוף פרימיטיבי והיא סגרה על הפתח. מכאן כל הרובע הזה קיבל את השם קאטנה = שרשרת.

מוזיאון אסירי המחתרות

המתחם נבנה בתק' העות'מנית, ומשמש סראיה, הבריטים מחליטים להפוך אותו לכלא המרכזי והשמור ביותר במזה"ת. ישבו פה רק גברים, ערבים ויהודים, אסירים פליליים ופוליטיים. אנשי ההגנה והמחתרות.

בתק' השלטון הצבאי הבריטי, לפני המנדט לא כל המתחם משמש ככלא, רק המתחם הצפ' מע', שאנו קוראים לו אגף ז'בוטינסקי. זאב ז'בוטינסקי ישב פה 3 חודשים, וכשמתחיל המנדט ומגיע הרברט סמואל, הוא מעניק חנינה מוחלטת לכל מי שהשתתף במאורעות.

הנצחת עולי הגרדום

במקום שני חדרי הנתחה, חדר ההנצחה השני הוא לעולי הגרדום, 9 אסירי מחתרות. 2 ב-38, ו-7 ב-47. הראשון הוא שלמה בן יוסף שנתפש ב'פעולה' בכביש ראש פינה צפת 'פעולת תגמול' נגד אוטובוס ערבי. לאחר שנהרג חבר שלו במאורעות.

הוא ועוד שניים אורבים לאוטובוס שיורד מצפת לראש פינה, כשהאוטובוס עולה הם זורקים רימון. הרימון לא מתפוצץ, הרכב לא נפגע, אבל הנהג מדווח. הם נתפסים ונשפטים. אברהם שטיין היה קטין, מקבל מאסר עולם.

שלום זועבי קו ההגנה שלו היה שהוא מעורער בנפשו, וזה נתקבל והוא הושם בבי"ח לחולי נפש. ושלמה בן יוסף מקבל גזר דין מוות ועולה לגרדום ב-38.

הגנים הבהאים

השני בין האתרים מקודשים לבהאיים. האחד בחיפה והשני פה. בחיפה קבר המנהיג הראשון – הבאב עלי מוחמד מירזא שבא משיראז, הוא קבור בחיפה, ויורשו – מירזא חוסיין עלי נורי, שכונה: בהא-אלווה, זוהר האל. והוא קבור כאן.

הבהאים התחילו בפרס, הוגלו לעירק, מדובר במאה ה-19, האימפ' העות'מנית הגלתה אותו לעכו. ועכו היתה מושבת עונשין. הושיבו אותו בכלא עכו, ויש חדר ששם הוא ישב במעצר. המנהיגות העות'מנית התייחסה אליו בסובלנות, והוא עבר אח"כ למעצר בית בעכו, ואח"כ רוכש את האחוזה הזאת וגר בה עד סוף ימיו. מת ונקבר כאן.

מה יש באחוזה – את ביתו ואת המאוזוליאום, שנבנה סביב קברו. וגנים מאוד יפים שהבהאיים מפתחים. וזה פתוח בין 9:00 ל-16:00 ויש שעות מסויימות שאפשר להיכנס לקבר עצמו, ולעיתים רחוקות אפשר להיכנס לבית.

הסיורים בגנים הבהאיים מתקיימים בכל יום חוץ מיום ד'.

הכניסה חינם.

בניגוד לגן בחיפה, פה הם לא נותנים הדרכה, הביקור והסיור הם באופן חפשי.