אודות החג
על מנת להבין מושג זה טוב יותר, ראוי שנתוודע לפרק בנצרות המכונה 'השבוע הקדוש'. כפי שנמסר בארבע הבשורות הנצריות (הבשורה עפ"י מתי, מרקוס, לוקס, יוחנן) המכונות גם האוונגליונים.
כל פעלו של ישוע, כמשיח הנצרים מצטמצם לשלוש שנים, המתחילות בטבילתו והתגלותו בגיל 30, ומסתיימות בצליבתו בגיל 33. במשך 3 שנים אלה, פועל ישוע, מטיף ועושה ניסים ב'ארץ הגליל', בעיקר בחלק המערבי של הכנרת. כיוון שהשלטון הרומאי עויין אותו הוא נמנע ממעבר בערים מרכזיות, ופעלו מתרכז בכפרי דייגים שקטים.
כל שרשרת האירועים הדרמתיים המתרחשים בירושלים, שהתוו במהלך ההיסטוריה את 'הגיאוגרפיה הקדושה', זו שהופכת את ירושלים למשמעותית כל כך עבור הנצרים, כל האירועים הללו מסתכמים בשבוע אחד – השבוע האחרון לחייו.
ישוע יגיע לירושלים מתוך התרסה, ובמודעות שהוא עומד לפעול בצורה מוחצנת, שתעורר עליו את חמת היהודים והרומאים, והוא יודע שהוא עתיד להימסר ולהיצלב. שבוע זה נקרא 'השבוע הקדוש', והוא מחושב בנצרות על פי מילוי הירח סביב ה-20 במרץ, ומתחיל תמיד ביום א' בשבוע.
האירוע הפותח את השבוע הקדוש הוא 'יום ראשון של כפות התמרים' או 'יום ראשון של הדקלים'. בו, על פי כל ארבע הבשורות, נכנס ישוע לירושלים.
הוא נכנס לעיר ממזרח, מכיוון הר הזיתים (בית-עניא, אלעזריה) כשהוא רכוב על חמור לבן שאיש לא רכב עליו לפנים. מאמיניו מקבלים את פניו כשהם פורשים לרגליו את בגדיהם (ביוחנן מסופר על כפות תמרים), וקוראים "ברוך הבא בשם ה'".
לענפי התמרים משמעות סימבולית, הם מסמלים ניצחון עבור הרומאים, והנחילו את עצמם ללא מעט מטבעות שהוטבעו ביהודה במהלך המרד הגדול ומרד בר-כוכבא.
בכך שחמורו של ישוע רומס את כפות התמרים, יש רמז ל'מלכות שמים' המיוצגת על ידי ישוע הרומסת את 'מלכות רומא'. במהלך התהלוכה קראו מאמיניו גם תפילת 'הושע-נא במרומים', שנטבעה בלאטינית בעברית כ-Hossana.
השאר תגובה