אודות ישו (ע) וראשית הנצרות

הסדרה בעקבות ישו וראשית הנצרות תתחקה אחר פועלו של ישו מלידתו ועד לתחייתו. נעבור באתרים ומקומות בהם חי ופעל ישו על פי המסורת הנוצרית ועד לאחריתו.

הסיור הראשון בסדרה;  נצרת – סיור נצרות מספר 1 בעקבות ישו וראשית הנצרות יעסוק במשפחה הקדושה, מעת התעברותה של מרים, לידתו של ישו, חייו הבוגרים, ועד עזיבתו את עיר הולדתו – נצרת.

אודות

ישוע הנצרי הוא זה אשר נתפס בנצרות כבן האלוהים, כאל שהתגלם בבשר לחיות בין בני האדם ולהורות להם את הדרך למלכות שמים. כיוון שבני האדם חרשים, נתפס ישוע כמורד במלכות ונצלב.

הצליבה

שלשה ימים לאחר מותו קם לתחיה ובילה עוד 40 יום עם תלמידיו ומאמיניו ובסופו של דבר עלה השמימה. הנצרות רואה בישוע את המשיח (פעולת המשיחה בשמן קרויה ביוונית 'חריזמה' והמשיח מכונה 'כריסטוס') וצופה שהוא עתיד לחזור כאשר האנושות תהיה מוכנה לקבלו ולהוביל את מאמיניו אל הגאולה.

מקור השם

מקור השם: ישוע הוא שם יהודי, קיצור של 'יהושע' שהיה רווח לאחר שיבת ציון, וניתן למוצאו בספר נחמיה. לגבי ההגיה 'ישו' המקובלת נראה שנגזרת מקושי של קהילה יהודית דוברת ארמית ויוונית להגות מילה המסתיימת בשתי תנועות רצופות. הפתרון היווני שהונחל לעולם המערבי הוא הסיומת 'אוס' (יוסף=יוספוס, מתי=מתיאוס, ישו(ע)=יזוס). במקורות יהודיים מאוחרים נתקבע 'ישו' שהיה בו רמז לראשי תיבות 'ימח שמו וזכרו', ועל כן מכובד בעברית לכנותו בשם המלא ישוע או ישוע הנצרי.

ישוע במחקר

ישוע במחקר: על תפיסתו של ישוע מנצרת כדמות היסטורית רווחת מחלוקת בין החוקרים. ניתן לומר שמלבד הברית החדשה, שנכתבה ברובה במאה השניה לספירה, אין מקורות חיצוניים המזכירים את ישוע הנצרי. במקורות היהודיים יש אזכור למספר דמויות בעלות בשורה משיחית שפעלו לקראת סוף ימי הבית השני, השמות אחרים ולגבי אחד מאלו נאמר שנתפס כמורד על ידי הרומאים, נעצר ונתלה על הצלב. אזכור נוסף בכתבי יוסף בן מתתיהו מתקבל על מרבית החוקרים בחשדנות גדולה, כתוספת שהודבקה בתקופה הביזנטית לתרגום היווני.

ישוע במקורות

ישוע במקורות: המקור המרכזי לדמותו של ישוע הינה הברית החדשה, ומתוכה ארבע הבשורות (אבנגליונים) הקדושות. הבשורות מקבילות זו לזו אך נושאות הבדלים קלים ובכל זאת ניתן לגזור מהם ביוגרפיה סדורה פחות או יותר.

הבשורה

האירוע המכונן בנצרות הוא רגע הבשורה, בו המלאך גבריאל מודיע לבתולה מרים מנצרת שהיא מעוברת מרוח הקודש, ונושאת ברחמה את המשיח (25 במרץ). 9 חדשים לאחר מכן יוולד ישוע בשעה שאמו ובעלה יוסף הנגר מנצרת עורכים ביקור משפחתי בבית לחם.

בית דוד

הגם שיוסף אינו נתפס כאביו הביולוגי נושא ישוע את הייחוס הגינאולוגי כנצר לבית דוד, ולידתו בעיר הולדתו של דוד המלך אינה מקרית. ישוע הילד מגיע לירושלים פעמיים: פעם לטקס פדיון הבן במקדש, ושנית בטקס בר המצווה, שבו הוא אובד להוריו ונמצא שוב מתפלפל עם חכמים ומפתיע אותם בידיעותיו.

הנער גדל עם משפחתו בנצרת שבגליל, ויגיע בשלישית לירושלים בגיל 30 כדי לצאת ממנה לשליחותו הדתית, בשלוש השנים האחרונות לחייו, בהן הוא מבסס את פעלו כנביא וכמשיח ויוצר למעשה את הנצרות.

טקס ההשתנות

במהלך שלוש שנותיו האחרונות הוא עובר מספר טרנספורמציות, המעלות אותו בהדרגה ממעמד של בן תמותה למעמד של משיח בן האלהים. התמורה הראשונה היא טקס ההטבלה בידי יוחנן המטביל. אירוע זה קורה במעברות הירדן – קאצ'ר אל יהוד בשפך ים המלח, לאחר שישוע עמד ב-40 ימי התבודדות במדבר. השתנות נוספת הוא עובר על הר גבוה (במסורת – הר תבור) שם עומדים מצדדיו משה ואליהו. תלמידיו נותרים למרגלות ההר וכל האירוע מזכיר באפיו את מעמד הר סיני (ולא במקרה).

פועלו

שנות פעלו בגליל כוללות שלל מעשי ניסים רובם בעלי אופי רפואי (מרפא עיוורים ופגועי עור), חלקם בעלי הקשר סוציאלי (מחלק 5 כיכרות לחם ל5000 איש). ישוע דורש בבתי כנסת שונים ובחיק הטבע, ובעיקר מושך אחריו קהל הולך וגדל,  ומגבש את קבוצת 12 התלמידים שילוו אותו בדרכו, ימשיכו אותה אחריו ויפיצו את הנצרות בקרב העמים.

הפסיון

לקראת סוף ימיו הוא הולך לירושלים ומבלה בה ביודעין את השבוע האחרון. החל בכניסתו החגיגית לעיר על גבי חמור לבן הנחוגה כ'יום א' של כפות התמרים', עבור בביקורים בבית המקדש וחיכוכים עם הרבנים וכלה בסעודה האחרונה היא ערב פסח (או ערב לפניו) שלאחריה מבלה ישוע ליל שימורים המסתיים בהסגרתו ובהוצאתו להורג בצליבה.

ישוע מנצרת נולד, חי ומת כיהודי שומר מצוות ומעולם לא ראה עצמו כבן לדת אחרת, היו אלו ממשיכי דרכו שבעקבות דחייתם על ידי הממסד הרבני הפנו עורף ליהדות, וחיפשו דרכים להתאים את ה'נצרות' לאומות העולם, מה שייצר בסופו של דבר דת שהפכה ברבות הימים לנפוצה ביותר בעולם.

פרטים אודות הטיול

ציוד נדרש