צורות התיישבות

הגליל התחתון המזרחי  הינו חבל התיישבותי ייחודי הן מבחינה גיאוגרפית והן במאפייני ההתיישבות היהודית שהתפתחה בו החל מסוף המאה התשע-עשרה.

הסיור יתמקד בצורות התיישבות שהתפתחו באזור לצד מפעל ההתיישבות של יק"א בגליל התחתון שכלל את חוות סג'רה והמושבות, נעמוד על ההבדלים הרעיוניים והפיזיים שביניהם- מה בין מושבה למושב, כיצד ומדוע קמה הקבוצה הראשונה? מי הקים אחוזות בארץ-ישראל ומה עלה בגורלן? ובתרומתן של החוות החקלאיות למפעל ההתיישבות בארץ-ישראל.

מושבה

מושבה היא צורת התיישבות כפרית המתבססת על בעלות פרטית על הקרקע, על הבית ועל המשק, שהתפתחה בימי העלייה הראשונה. המושבות בראשית ימיהן התבססו בעיקר על ענפי החקלאות השונים.

המונח מושבה – קולוניה מתייחס לצורת התיישבות, המאופיינת בתיכנון פיזי ומשקי שהתבצע ע"י פקידות הברון ובהמשך ע"י יק"א (החברה להתיישבות יהודים).

צורות התיישבות מושבה

מושב

 מושב הוא צורת התיישבות ייחודית שהתפתחה על בסיס רעיון הקבוצה והמושבה. רעיון המושב פותח ע"י אנשי העלייה השנייה שנטלו חלק בנסיונות ההתיישבות החדשים עד תום מלה"ע הראשונה.

מושב העובדים הראשון, נהלל הוקם בשנת 1922. קבוצת התיישבות זו מאגדת קבוצה של תושבים (לרוב חקלאים) במסגרת כלכלית משותפת. המשתתפים במסגרת המושבית מכונים חברים. לכל חבר מושב מוקצית חלקה, אשר במרבית המקרים משמשת לחקלאות. בחלק מן המושבים מתגוררים אנשים נוספים, שאינם חברים במסגרת השיתופית והם מכונים תושבים.

רוב המושבים בארץ קיבלו אדמות שהוקצו להם על ידי מוסדות המדינה (או מוסדות היישוב, לפני קום המדינה).

קבוצה  

צורת התיישבות המבוססת על שיתוף, עבודה עצמית ללא ניצול, ומבלי להיות כפופים לאחרים.

בקבוצה החברים מנהלים את חייהם בעצמם וחיים חיי שוויון בכל שטחי החיים. הקבוצה הראשונה הוקמה באום ג'וני ב-1910. כעבור שנה הוסב שם המקום ל"דגניה".

הקמת הקבוצה הייתה הגשמת רעיון כיבוש העבודה וכיבוש הקרקע. החיים בקבוצה התפתחו תוך התמודדות עם אתגרים וקשיים שהציבה המציאות ולא היו מבוססים על תכנון מדוקדק שעוצב מראש. את ההחלטות קיבלה אסיפת החברים, והן התבססו על רעיון השיתופיות שקבע כי כל אחד תורם על פי יכולתו ומקבל על פי צרכיו.

בקבוצה היו: קופה משותפת, חדר אוכל משותף, ובית ילדים משותף.

חווה חקלאית

חוות חקלאיות הוקמו בא"י החל משנת- 1900 הראשונה בהן היתה חוות ההכשרה שהוקמה ע"י יק"א בסג'רה במטרה להכשיר פועלים לעבודה חקלאית.

החוות החקלאיות עיבדו שטחי קרקע נרחבים וביקשו להתאים את שיטות העבודה ולשלב בין החקלאות המקומית לידע החקלאי שפותח בארצות המערב. בהמשך הקימו המוסדות הישוביים חוות נוספות – חצר כנרת, חוות העלמות, בן שמן ועוד.

סג'רה אילניה

אילניה – סג'רה, שוכנת על כביש 65 (עפולה – צומת גולני), כ- 2 ק"מ דרומית לצומת גולני.

סג'רה (אילניה), ראשונה להתיישבות היהודית בגליל התחתון המזרחי והחממה למימוש רעיונותיהם של פועלי העלייה השנייה. אדמות סג'רה נרכשו לראשונה בידי יהודים בשנת 1891 ובהמשך על ידי יק"א (החברה להתיישבות יהודית), שהקימה במקום בשנת  1900 את  החווה להכשרה חקלאית, ובשנת 1902 את המושבה סג'רה.

כוונתה של יק"א הייתה לבסס את ההתיישבות בגליל התחתון על גידולי תבואות. במסגרת החווה החל לראשונה ביישוב היהודי, ניסיון האריסות, באמצעותו מיינו את הפועלים הראויים להתיישבות. פועל שהוכיח את יכולתו לעמוד בתנאי האריסות יכול היה להתקבל כאיכר שכיר במושבות.

בתקופת העלייה השנייה ( 1904- 1914) הייתה סג'רה לחממה הרעיונית של פועלי העלייה השנייה שנענו לקריאה 'הגלילה' ובאו להכשיר עצמם לחקלאות בחוות סג'רה, מן המפורסמים שבהם, דוד בן-גוריון, ישראל שוחט, מניה וילבושביץ (שוחט), ישראל גלעדי, ברל כצנלסון ועוד רבים אחרים.

במסגרת זו פעל בסג'רה ה'קולקטיב', ראשיתו של רעיון ההתיישבות השיתופית, ארגון 'בר-גיורא' שקיבל לידיו את השמירה המאורגנת ביישוב היהודי, ובהמשך התארגן במקום ארגון ה'שומר'. כמו כן הוקמה בסג'רה הסתדרות הפועלים 'החורש'.

בתקופת מלחמת העצמאות ניצבה אילניה (סג'רה) במוקד קרבות עקובים מדם בגליל התחתון. המושבה הייתה מנותקת ומכותרת ביישובים ערביים. בעמידתה הנחושה, בסיוע כוחות גולני, מנעה סג'רה את ניתוקו של הגליל העליון ממדינת ישראל ואפשרה את התקדמות הכוחות ממערב, במסגרת מבצע 'דקל'.