עין נילי ונקבת פירים


עין נילי

מבחינה גיאוגרפית רמות מנשה הן חוליה מקשרת בין הרי השומרון והכרמל. הן נתחמות מדרום ע"י וואדי ערה ומצפון ע"י וואדי מילח, שני הוואדיות, שהיו דרכים היסטוריות בנות אלפי שנים, הם עדיין צירי תנועה ראשיים: כביש 65, ו-70. וכך בין שני הצירים הסואנים שוכנת יחידת הנוף בשלווה. ישוביה – רמות מנשה, קיבוץ דליה, עין השופט ואחרים נותרו קטנים ושמרו על צביונם הכפרי הנינוח. כמותם, גם פינות החמד המרובות והמעיינות הזכים הרבים, הגם שמושכים אליהם מטיילים (נחל השופט, גבעת הרקפות) עדיין לא עברו את סף הפופולריות הקריטי, עדיין לא נרמסו תחת גלגלי רכבי השטח ולא זוהמו באשפה של כלים חד-פעמיים, בדלי סיגריות וקופסאות שימורים.
טיולנו השבוע לוקח אותנו לפינה חבויה במיוחד. עין נילי, הוא מעין קטן ומרוחק, שבשל קשי הגישה אליו נותר קסום ויפהפה. המעיין שוכן כ-700 מ' צפונית מזרחית למושב גבעת ניל"י – גם הוא מושב קטן שהוקם בראשית שנות ה-50. אל המקום ניתן להגיע בשביל מחלקו המזרחי של המושב, או ממושב גלעד (אבן יצחק) הנמצא ממזרח לו.
לאחר טיפוס קצר בשבילים המשקיפים על נוף הגבעות, מאגרי המים והשדות של רמות מנשה נגיע אל המעיין. לנוחות המטיילים מונח גשרון עץ קטן מעל הערוץ הממלא שתי בריכות. המקום טובל בירוק, נהנה מצל עצי אקליפטוס עבותים ותאנים, שהפגות הראשונות שלהן כבר מתחילות להבשיל בימים אלו. שיחי הפטל יחשפו את הקוצים העדינים שלהם. לפירות נצטרך להמתין עוד כחודש. הבריכות במפלסים שונים: בבריכה הנמוכה יוכלו הפעוטות לטבול רגליים. הבריכה העמוקה יותר מדופנת באבנים, ומתאימה במיוחד לצינון בשיא הקיץ.


נקבת פירים

נקבות הפירים הם חלק ממפעל המים הקדום שסיפק את צרכיה של העיר קיסריה. קיסריה נבנתה בסביבות 30 לפ"ס, בידי הורדוס במטרה להפוך למטרופולין החוף של ממלכת יהודה. הורדוס תכנן בה את הנמל המלאכותי הראשון בהיסטוריה כדי למכור לרומאים מזון, ובעיקר חיטה אותם ייבא ממצרים בדרך הים העוברת בסמוך. הברקה כלכלית זו הפכה את קיסריה למרכז חיי המסחר והתרבות במזה"ת. לאחר מות הורדוס ישבו בה הנציבים הרומאים, העיר גדלה והתעבתה ושוכנו בה לגיונות גדולים, לצד אוכלוסיה אזרחית גדולה ומגוונת.
קצב הגידול היה מהיר. על מנת לספק מים לעשרות אלפי התושבים היה על הרומאים לפעול במהירות. מימי נחל תנינים העובר מצפון נלכדו, נחצבו תעלות ונבנו אמות המים המפורסמות, שהפכו מזמן לסמלה המסחרי של קיסריה. הנוסעים בכביש החוף, שהבחינו בוודאי באמה המגיעה ממזרח באזור ג'יסר א-זרקה, וודאי שאלו את עצמם מנין זו מגיעה.
ובכן – זהו אחד המפעלים הקדומים המרתקים ביותר. מדובר באמה שמקורה באזור פארק אלונה של ימינו, מצפון למושבה גבעת עדה. ההידרולוגים הרומאים, הצליחו לפענח את סוד המים הנובעים בין שכבות סלע הקירטון שברגיל אינו מחלחל. חבל נמתח ממעל הנביעה התת-קרקעית לכיוון מערב, וחיל הנדסה חרוץ חפר פירים (בורות גישה אנכיים) במרווחים של 50 מ', לאורך 6 הקילומטרים שבתת הקרקע. אל כל פיר ירדה קבוצת חוצבים ואלו התקדמו לשני צדדים על פי כיוון החבל המתוח מעל. באופן זה הושלמה חציבת הנקבה בת 3 הקילומטרים תוך חצי שנה. הישג כמעט בלתי אפשרי גם בלוח זמנים של מהנדסים מודרניים החמושים בציוד חדשני. יעילות הנקבה היתה בכך שלא רק הובילה מים מן הנביעה, אלא גם אספה בדרכה מים מנביעות פריפריאליות.
משהושלמה החציבה היה צריך להוליך את המים אל העיר. גם כאן ניכרת גאוניותם של הרומאים: היה עליהם תחילה לחשב הפרש גובה זעום, ולהוביל את המים מהלך 16 קילומטר עד קיסריה. במכשור מודרני מסתבר שהפרש הגבהים הוא לא יותר מ-6 מ'. על המהנדסים הרומאים הוטל איפא, לשמור על שיפוע של פחות מפרומיל (0.037%!) לאורך כל הדרך. את חסרונות הטכנולוגיה הפרימיטיבית החליפו כנראה משמעת, כובד ראש ומסירות. כן, יש לנו מה ללמוד מהקדמונים.
כיום נחשפו ונוקו רק עשרות מטרים ספורים מן הנקבה המלאה. החלק המזרחי, נוקה, הואר, אורגן למטיילים והכניסה אליו בתשלום. המטייל בחלק המערבי חווה את הנקבה בדומה לחיילים הרומאים שחצבו אותה, הירידה מחייבת סולם חבלים, ההליכה שפופה, ומחייבת פנסי ראש. למחפשי ההרפתקאות ההנאה מובטחת.


גפן


ירוקת החמור

תגובות

יש להזין את התוצאה *

* נא להעתיק ולהדביק את כתובת ה-URL של עמוד הסרטון ביוטיוב.