בריכות שלמה

  • הבריכות נמצאות בשטח A, בידי הרשות הפלשתנית. על מנת לבקר בבריכות שלמה צריך אישור ותאום עם מתא"מ פקמ"ז וחטיבת עציון של צה"ל. ולאחר קבלת אישור ותאום (כיום כבר יש קבוצות המבקרות במקום) יוצאים רגלית מגבעת הדגן היא אפרת צפון, ומשם בדרך קצרה ורגלית תוך ירידה אל הוואדי והגעה אל הבריכות מכיוון הבריכה התחתונה. ניתן להגיע את הבריכות ולהתרשם מעוצמתם של בוניהם. אך בינתיים לא מתאפשר לבקר מן הצד הצפוני של הבריכות ולבקר במצודה העותמאנית.
  • הכניסה מותרת לתיירים זרים ללא מגבלות בהגיעם  דרך העיר בית לחם.

פרטי הטיול

יעד: הרי יהודה


הערה: מטייל/ת מעל משקל 90 ק"ג ו/או סובל מבעיות בריאות מתבקש/ת לעדכן אותי בטרם ביצוע ההרשמה.

הזמנת טיול


בריכות שלמה – מערכת המים

מקור השם בריכות שלמה הוא מימי הביניים אז יוחסו בניית הבריכות לשלמה המלך בשל הפסוק בקהלת "עשיתי לי בריכות מים להשקות מהן יער צומח עצים" (קהלת ב' ו') אך כמובן לא שלמה המלך היה בונה הבריכות, אלא  ראשית בנייתה של מערכת מים מופלאה זאת היא בימי החשמונאים המאה ה-2 לפנה"ס.
בראשית ימי תקופת החשמונאים לאחר ניצחונם במרד מול היוונים וחידוש והרחבת הפולחן בבית המקדש, חל גידול באוכלוסיית ירושלים  ובשטחה שכלל כעת את הגבעה המערבית וגם את העיר העליונה והר ציון, וכעת ירושלים צרכה מים רבים שאותו לא היה ניתן עוד למלא ממקורות המים הקבועים של העיר, מעין הגיחון ועין רוגל ובורות המים שהיו פזורים בירושלים.
כך גם בשל היקף העבודה הגדל בבית המקדש וכמות הקורבנות ועולי הרגל, לא יכלו עוד בורות המים שהיו תחת הר הבית חלקן עוד מתקופת בית ראשון, למלא את הביקוש שנבע גם מהצורך למילוי מקוואות טהרה לכוהנים ומקריבי הקורבנות ועולי הרגל, כך גם לניקיון. ניקוז והדחת הקרבנות.
מצוקה זאת הולידה את הצורך למציאת מקור מים גדול יותר קבוע ויציב שיספק מים לעיר ולבית המקדש. ומאחר ואומנם סביבות ירושלים נובעים למעלה מ-100 מעיינות, אך לא רק שהם נחותים טופוגרפית מירושלים ועל כן בעיה להזרימם מעלה אל העיר, אלא שרובם ככולם ספיקתם מועטה, מקורם אינו יציב והם יבשים בקיץ, ואין בהם מספיק מים לסיפוק צרכי העיר.
ועל כן לאחר שמהעולם הגדול וגם באזור ארץ ישראל כבר אומצו טכניקות חדשניות להעברת מים באמצעות אמות כמו ביריחו, סרטבא, קיפרוס והורקניה. ארמון ומבצרים בהם השתמשו ברשת תעלות ואמות לאגירת מים והובלתם לבורות אגירה, החליטו גם כאן לאמץ את הטכניקה ולבנות מערכת משוכללת להספקת מים לירושלים.
ראשיתה של המערכת ככל הנראה בתקופה החשמונאית ימי מלכי החשמונאים, אז הוחלט למצוא מקור מים יציב מדרום לירושלים בהר חברון שבו לא רק מעיינות יציבים ושופעי מים, אלא האזור נמצא טופוגרפית גבוה מירושלים, וזו בדיוק מה שטכניקת אמות המים הייתה צריכה.
וכך בערך בסוף המאה השנייה לפנה"ס בתקופת החשמונאים, החלה להיבנות מערכת המים. ראשית נבנתה מערכת האמה שכיום מכונת עין ביאר ואמת הביאר. לצורך כך נבחר המעין המכונה כיום עין אל ביאר (מעין הבארות או הפירים) ובשמותיו הנוספים עין אום הדרג' או עין האמה. ניקבה יפה נחצבה אל מקור ספיקת מי המעין על מנת להרחיב את שטח הנביעה וספיקתה כמו גם לקלוט את המים, ומשם באמה יפה ומורכבת שנחצבה למורד הוואדי כמעט בקו ישר  למרחק 4.7 ק"מ במערכת המורכבת משתי מנהרות ושני קטעי אמה פתוחה בינם הובלו מי המעין אל הבריכה העליונה מבין בריכות שלמה. אמה זו קלטה לתוכה לא רק את מי עין ביאר, אלא גם את מי עין אל מ'ערה ביושב סמוך לתוואי מהלך האמה וסמוך אליה. כך גם עומק המנהרות ואמת המים (כ-8 עד-11 מטר מתחת לפני הקרקע) סופח אליו כנראה גם מי תהום, וכך נוספים מים נוספים רבים אל אמת המים. זאת יודעים בשל ההבדל בין ספיקת המים בעין אל ביאר 3.6 מ"ק בשעה בממוצע. לאומת ספיקת המים במוצא המנהרה, 10.4מ"ק בשעה בממוצע, כמעט פי שלושה. מי האמה מוזרמים כאמור אל הבריכה העליונה מתוך שלושת הבריכות המרכיבים את בריכות שלמה.


הגעה לבריכות שלמה

בריכות שלמהההגעה  לנוסעים על כביש מס' 60 עד לפנייה לישוב אפרתה, לאחר כ-10 מטר מצד שמאל נמצאת נקודת הצבא ומחסום. את הרכב ניתן להחנות בפנייה שמאלה. הליכה של מספר דקות לאורך גדר הבטון ובסופה ירידה לעבר דרך העפר וחורשת האורנים משמאל. (בחורף הירידה חלקה במיוחד). ממשיכים על דרך העפר שמאלה ומטפסים כ-20-30 מטר לעבר החורשה. מגיעים לבריכה הראשונה מתוך שלוש. שתי הבריכות נמצאות בהמשך במעלה הואדי.


בריכות שלמה – מאגרי המים

בריכות שלמה הם למעשה שלוש בריכות הממוקמות בוואדי זו תחת זו, הבריכה עליונה היא בריכה בנויה, בעוד השתיים תחתיה הן למעשה בריכות חפורות לאפיק הנחל, כך שדופנותיהם הן למעשה קירות הנחל מדופנות אבן והן מסוכרות בתחתיתן בסכר בנוי, נפחן הכולל של הבריכות כולם מגיע ל-288 אלף מ"ק של מים. כאמור הן נועדו לאגור את מי המעיינות שהוזרמו אליהן מעינות הסביבה, ומשם להזרמה מסודרת במערכת אמות מים אל ירושלים.
הבריכה עליונה היא למעשה הבריכה שכולה נבנתה על כל קירותיה, ובתקופה הראשונה היא נבנתה ככל הנראה בפשטות אך שופצה היטב על ידי הורדוס, זאת ניתן גם ללמוד ממערכת האומנות התומכות את הקירות אותן אנו מכירים מבריכות אחרות שנבנו על ידי הורדוס, ובהן למשל גם אחת הבריכות אליהן הובלו המים בירושלים, בריכת ממילא. הבריכות עברו שיפוצים רבים מאוד במהלך השנים, ואף בשנים אלו ממש במהלך שנת 2010 שיפצו הרשות הפלסטינית את הבריכות ואף ציפו את אומנות האבנים בבטון, והרסו אחת מהן בדופן הדרומית. כך גם קרקעית הבריכה עוברת שיפוץ וכיסוי בטון.
שתי הבריכות התחתונות כאמור הן בריכות חפורות שבשל כך ניתן לראות כי המבנה שלהם הוא בצורת טרפז, צר בראשית הבריכה ורחב בחלקה התחתון, וקירות הבריכה מדורגות אל תוך הבריכה, ובתחתיתה קיר סכר מאסיבי לעצירת המים המוזרמים לתוכה, הבריכה השלישית היא הגדולה מבין כולם. אל הבריכה שלישית נקוו גם מי עין עיטון הנובעים סמוך אליו, וממנה יצאה אמת המים התחתונה שהיא המוקדמת מבין שני האמות שהובילו מים אל ירושלים. האמה יצאה מהבריכה התחתונה, ובמערכת אמות סיפונים גשרים וקשתות, הובלו המים באמה שאורכה כ-21 ק"מ עד למוצאם בהר הבית בירושלים, למעשה מי אמה זו שמשו קודם כל לבית המקדש.
הורדוס המלך הבנאי, שכלל עוד את מערכת המים החשמונאית והוסיף לה עוד אמה נוספת מבריכות שלמה אל העיר העליונה וכמובן ארמונות הורדוס בתוכה. הורדוס שיפץ וחיזק את הבריכות, והוציא אמת מים נוספת שיצאה מבריכת המים העליונה (כך הוא הוסיף עוד גובה טופוגרפי לתחילת אמת המים, הבריכה העליונה נמצאת בגובה 800 מטרים מעפ' הים, בעוד התחתונה נמצאת 765 מטרים מעפ' הים) ומשם הובלו המים במערכת של שלוש מנהרות חצובות אל בריכת ממילא ומשם בתעלה אל העיר העליונה (בריכת חזקיהו) ואל ארמון הורדוס. אורכה הכללי של האמה על שלל מנהרותיה הינו 14 ק"מ קצרה בהרבה מהאמה התחתונה בשל חציבת המנהרות בכל מקום בו נתקלה בקושי טופוגרפי.
הרומאים ונציביהם בעיקר פילאטוס, הוסיפו עוד למערכת זאת וחיזקוה, לא רק ששיפצו וערכו תיקונים באמה ותיקנו תקנות לשמירה עליה כמו למשל כתובת רומאית שנמצאה ליד אחד מקטעי האמה סמוך לבית לחם, ובה אזהרה בעונש מוות על חקלאים שיפגעו באמה ואיסור על נטיעה וזריעה במרחק 15 רגל מכל צד של האמה. וכך לא רק ששיפצו עוד וחיזקו את אמות המים וכפי הנראה שכללו את האמה העליונה. אלא הוסיפו עוד מקור מים למלא את בריכות שלמה.
דרומה עוד מבריכות שלמה נובעים עוד שני מעיינות שנרתמו להספקת המים לבריכות, עין כוזיבה ממנה יצאה אמת המים שבדרכה ספחה אליה גם את מי עין א-דלבה וכך באמה ארוכה ומפותלת הובלו לבריכת ביניים היא ברכת אל ערוב (כיום בלב מ"פ אל ערוב) וממנה באמת מים ו-3 מנהרות ארוכות, הובלו המים אל הבריכה האמצעית מבין בריכות שלמה, סך אורך המערכת- 39 ק"מ! אך היא הוסיפה לספיקת המים כמות עצומה מאוד שיכלה כך למלא את הבריכות ולספק מים רבים לירושלים.
בהמשך הדורות ובעיקר בתקופה העותומאנית והבריטית שופצו ותוחזקו הבריכות ואמות המים, עותמאנים אף הקימו מצודה מעל הבריכה האמצעית לשמירה על הבריכות, קלעת אל בוראכ (מצודת הבריכות) שניתן לראותה כמעט בשלמותה עד היום. ושם ישבה מחלקת חיילים תורכים לשמירה על המקום, בתקופת המנדט בשנת 1920-1 התארגנה קבוצת יהודים דתיים בהנהגת הרב ישעיהו שפירה לניקוי ושיפוץ הבריכות, ואף קיבלו רישיון להתגורר זמנית בשטח המצודה.


בריכות שלמה – מאז ועד היום

ראוי לציין כי אל מוקדסי המוסלמי, (985 לספה"נ) ושמואל בן דוד הקראי (1642) בתארם את הבריכות הם מציינים שתי בריכות בלבד. הראשון המתאר לנו שלושה בריכות הינו פליכס פאברי מאמצע המאה ה-15 לספירה.
בריכות שלמה ואמות המים נסקרו כמה פעמים, ע"י פוקוק ב-1738, קונרד שיק ב-1878, וילסון ווינסאן אחריו (1926-1931), המחקר היסודי ביותר נערך על ידי עמיחי מזר בשיתוף ביה"ס כפר עציון בראשית שנות השבעים, גם דוד עמית וצביקה צוק הרחיבו את המחקר במהלך השנים בסוקרם חלקים שונים בקטעי אמות המים. במהלך השנים שבין 1926-1931 נערכו מדידות לבדיקת כמות ספיקת המים המסתפקת מן האמות, אז נמדדו סך ממוצע של 360 אלף מ"ק מים בשנה. אך מדובר בשנים יבשות יחסית לממוצע, ועל כן מעריכים כי בשנה ממוצעת סיפקה המערכת 500 אלף מ"ק מים לשנה!
ראוי לציין גם, כי בריכות שלמה סיפקו מים לא רק לירושלים, אלא גם לארמונות וביתו של הורדוס בהרודיון הובילה אמת מים, (באמת מים מעין ובריכת הארטיס בהמשך הוואדי מתחת לבריכות שלמה) וכך גם למנזר חריטון של מר סאבס. גם חלק מקטעי אמות המים האלו נסקרו ותועדו.
המרתק הוא, כי מערכת זו ובלבן בריכות שלמה, שימשה כמעט ברציפות למעט הפסקות קצרות, החל מהתקופה החשמונאית ועד ימי המנדט בריטי כמקור הספקת מים לירושלים, הבריטים אף ערכו בבריכות ובאמות שיפוצים וניקיונות ועבודות תחזוקה, עד שנת 1993 היו מים בכל סוף חורף בכול הבריכות! אולם מאז גם בשל הבצורת המתמשכת, וגם בשל הרס האמות סתימתם והוצאתם משימוש של מערכת האמות המספקת מים אל הבריכות, כיום הן למעשה ריקות, רק בחורף מתמלאים מעט מים בשתי הבריכות התחתונות הניזונות גם ממי 4 מעיינות סביב הבריכות עין בוראק שזרם לתוך הבריכה העליונה וכיום מוטים מימיו לבריכה האמצעית,  עין צלאח לבריכה האמצעית, ועין פרוג'ה הנובע בתוך הבריכה התחתונה, ועין עיטון שמימיו מוזרמים גם כן לבריכה התחתונה. ומאז ראשית שנות התשעים של המאה הקודמת תקופת הסכמי אוסלו החל סחף רב והזנחה פושעת של הבריכות להרוס ולסתום את הבריכות, אך לאחרונה מאמצע שנת 2010 החלה הרש"פ בשיפוץ של הבריכות, ניקתה את הסחף והצמחייה, ומדפנת בבטון חלק מדופנות הבריכות כמו עבודות תחזוקה ושיפוץ נוספים.
חלק מהאמות נושאות מים למעשה עד עצם היום הזה, ורצוי ומומלץ לבקר בקטעים ממערכת מופלאה זו, קטעי אמות המים, בריכות שלמה. ומתקנים שונים הקשורים לאמה כגון מגדלי שמירה ומיצדים וחדרי שרות ותחזוקה הקשורים כולם לאמת המים ומהלכה.
ראוי לציין גם, כי מתכנני הסכמי אוסלו בעת ישיבתם על המפה ובאופן החובבני המאפיין את תכנון ההסכם, רצו לכלול את בריכות שלמה בתוך השטח שיישאר בשליטה ישראלית, ואכן מתחו את הקו התוחם בין ישראל לרש"פ מצפון לכיתוב במפה בריכות שלמה. אלא שהם לא שמו לב כי הכיתוב נמצא למעשה לא על הבריכות, אלא מדרום להן, כך יצא שהקו עובד בדיוק מדרום לבריכות שלמה ומשאיר אותן בשליטה פלסטינית.


כרכום חורפי


כתב: מאיר רוטר

תגובות

* נא להעתיק ולהדביק את כתובת ה-URL של עמוד הסרטון ביוטיוב.