בשימוש האדם

די בקפיצה קטנה לשכנתנו הדרומית מצרים כדי לראות כיצד מזין עץ התמר תרבות אנושית שלמה.
 
מטאטאי הרחובות עודם גורפים את האשפה בסנסני התמר (הענפים הנושאים את הפרי), שפע רהיטים עשויים ביצירתיות מן הענפים המעוקלים. התימורות – כפות התמר רחבות הידיים מקרות סוכות ארעי לצד סוכות של קבע. מן העלים קולעים סלסלות, סלים וחפצי נוי.
 
הגזעים קורות לבתים, או לוחות לשולחנות, או שמנוסרים לאורכם ומשמשים כשקתות לבהמה. העץ הנטוע מעניק צל ופירותיו המתוקים נאכלים טריים, או שעוברים ייבוש לעונת החורף וניתן להפיק מהם דבש ושיכר.
 

במקורות

אם ניתֵן דרור לדמיון נוכל לראות את אבות אבותינו עוסקים בעיבוד התמר באותו האופן, מלאכות ומונחים שהונצחו בשפע בתנ"ך ובספרות שלאחריו.
 
התמר מככב הן ב'שבעת המינים' עם פריו המתוק, והן ב'ארבעת המינים', עם הלולב – הענף המרכזי בצמרת העץ. למצוות הלולב נתוספו במרוצת השנים הקשרים מיסטיים כגון נענוע בלולב.
 
התמר המצוי נמנה עם משפחת הדקליים, והנו צמח מוגן שהיה בשעתו בסכנת הכחדה בארץ.
 

גידול

הענפים צומחים בצפיפות במערך ראדיאלי מתוך הגזע. כל דוּר צומח בזווית מזה שלפניו באופן שהענפים משיגים חשיפה מקסימלית לשמש. משנושרים הענפים נותרים הגלדים והם שמעניקים לגזע את הטקסטורה הייחודית.
 
צינורות השיפה האיתנים של הגזע נראים היטב בלוח גזע מנוסר, ומסיעים את המים והמינרלים מהקרקע הישר אל קדקד הצמיחה.
 
דקל שענפיו נפגעו (בשריפה למשל) יתחדש וישגשג מראש הגזע השרוף. דקל שעבר 'טראומה' בקדקד הצמיחה ימשיך ללבלב באותו הגזע, וכך התקבל למשל אותו 'דקל שפל צמרת' למרגלות תל בית ירח בשירה של רחל.
 

הליוטרופיה

לעץ התמר תכונה הליוטרופית (נטיה כלפי השמש) ואם נביט במטע דקלים מצד מזרח או מערב נוכל להבחין בבירור שהם כולם נוטים באופן משמעותי דרומה.
 

פירות

זני התמר המתוקים והפוריים הם נדירים. ברביה טבעית מאבד התמר תכונה זו לאחר דור או שניים. על מנת לשמור ולשבח את הזנים, משתמשים מגדלי התמר בנצרים אותם מצמיח העץ מתוך שורשיו.
 

הסטוריה מאוחרת

עם קום המדינה כמעט שלא היו בארץ עצים נושאי פרי.

בנציון תומר, יהודי ממוצא עירקי שהעלה על נס את פרוייקט השבת התמר לארץ, נסע לעירק בשנות החמישים תוך שהוא מסתכן בחייו והעלה על הכתב את הרפתקאותיו בספר. הודות לו, שבנו ונתברכנו בתמרים מתוקים.

לאחרונה (2005), הצליחה ד"ר איילין סולווי מן המכון החקלאי בקיבוץ קטורה להנביט גלעין תמר שנמצא בחפירות מצדה והוא בן 2000 שנה. העץ כיום בגובה 1.5 מ', ואם הוא נקבי, נוכל גם לטעום יום אחד מפירותיו.