תות דמשקאי | תות שאמי

"הכל קרה בגלל רותי, הלכנו לקטוף לנו תותים", כך מנציח שיר הפתיחה של 'זרעים של מסטיק' את המנהג הנפוץ – לטפס על עצי התות, להנות מהפירות העסיסיים והמתוקים ו… לחזור הביתה עם חולצה מוכתמת.
עץ התות הנפוץ בארץ בגינות ובערים הוא בעל מספר זנים. זהו עץ נשיר, בעל עלים רחבים בעלי שפה משוננת ומגוון צורות, שכל ילד יודע שהם משמשים מזון מושלם עבור זחלי המשי. האמת היא שהתות חביב לא רק על הילדים והזחלים. עסיסו המתוק מושך אליו גם דבורים וציפורים שונות הניזונות מפירותיו.
המין העסיסי ביותר של התות מקורו באיראן, אך הוא זכה לכינוי 'דמשקאי' כיוון שפרטים רבים יובאו במאות האחרונות מסוריה, בערבית 'שאמי' פירושו 'צפוני'. זהו תות שצבעו סגלגל כהה כמעט שחור. יש מקום להניח שהוא יובא לארץ עוד בימי בית שני. ושהיה מוכר עוד בתקופה ההלניסטית. בניגוד לתות הלבן שיכול להתנשא לגובה 15 מ', מסתפק התות השאמי בכ-6 מטרים, מה שהופך אותו נוח יותר לקטיפה. ככל שנגזום אותו כן תעלה התנובה, הנוטה להתפתח על ענפים צעירים.
התות מתאקלם במהרה, הוא נוח לשגשג על גבי קרקעות שונות, ואינו זקוק לאספקה סדירה ושופעת של מים. התות מאריך ימים, וניתן ללקט פירות גם מעצים בני שמונים שנה ואף יותר. צינורות השיפה של העץ מרוכזים בשולי הגזע, ולעיתים (בדומה לזית) הגזע נרקב במרכזו בעוד שהעץ ממשיך ללבלב ולהיניב פרי.