אלו מאיתנו שקראו בילדותם את ספריה של ימימה צ'רנוביץ' ('אחד משלנו') זוכרים בוודאי את ה'עדעד' כמושא העלילה בספר 'אחד משלנו'.  שם הבטיחה מרקחת של עדעדים ממישורי סדום הקרחים תרופת פלא לטראומות המעיבות על אקלומו של ילד ניצול שואה בחברה קיבוצית.
 

ברפואה העממית

ובכן, ספק אם העדעד הכחול אכן פורח בסדום, וספק אם סגולות הריפוי שלו תקפות גם ברפואה הפסיכיאטרית. אך בקרב הבדואים היה נהוג לרקוח ממנו צרי נגד כאבי בטן ומחלות מעיים.
 

מקור השם

שמו נגזר מתכונתו הבולטת, גביעו הכחול והקשיח נותר זקוף וצבעו אינו דוהה גם לאחר מות הצמח. כך, אם נקטוף אותו ונייבש יישאר הגביע, כמו פרח שאינו נובל לעדי-עד. בתוך 5 עלי הגביע המאוחים לחרוט פעמוני שקוטרו כחצי ס"מ, נמצא 5 עלי כותרת – צבעם לבן, אותו מספר של אבקנים, ועמודי עלי זעירים. הפרחים ערוכים בתפרחות צפופות.
 

בתי גידול

את העדעד הכחול נמצא לרוב באזורי מלחות, ובעיקר לאורך מישור החוף על גבי מדרונות הפונים מזרחה. הללו מגינים עליו מפני הרוחות העזות הנושאות רסס ים וגרגירי חול. גבעול העדעד קירח מעלים, או שהם נושרים סמוך מאוד ללבלובם.
 
היות העדעד צמח של משק מים מצומצם הולם את מיעוט החלקים הירוקים האחראים על הפוטוסינתיזה. באמצעות בלוטות בעלים ובגבעולים נפטר העדעד מעודפי המלח, ומשתמש בהם כקרם הגנה.
 
העדעד פורח ממרס עד יוני ונמנה עם משפחת העפריתיים.