לשון הפר הסמורה

ישנם צמחים שאין צורך לתהות על מקור שמם. כזהו לשון הפר, שעליו הבשרניים בירוק בהיר על מרקמם השעיר מזכירים לשון פר מחוספסת. זהו צמח עשבוני רב-שנתי ממשפחת הזיפניים. את לשון הפר הסמורה נמצא בבתי גידול של אדמות כבדות, בבתות וגריגות נמוכות, על אדמות קירטון ובעיקר באזורי ספר המדבר – בשולי מדבר יהודה, במדבר השומרון, בנגב ובהרי אילת.
לשון הפר פורח מפבר' עד מאי בעמודי תפרחת. הפרחים זעירים, חמישה עלי כותרת קטנים בצבע כחול, תכלת ואף לבן-אפרפר בפרחים אלו ניתן להבחין היטב בעורקי אורך בולטים כמעה. עלי הכותרת מאוחים בבסיסם לצינור קצר ומעוגלים בקצותיהם, ונפתחים אחורנית לפרחון בקוטר של כ-12 מ"מ. לשון הפר עשיר בצוף. 5 קשקשים קצרים הסוגרים על פתח הצינור מונעים אידוי מופרז של הצוף אותו נוכל למוץ אם נקטוף את הפרח, מצדו התחתון של הצינור. בתוך הצינור חבויים 5 אבקנים. לפרח שחלה תחתית ומוארכת. הצינור נתון בגביע קצר בעל 5 אונות מאוחות. הפרחים סדורים בתפרחות דלילות על גבי עמוד הפריחה שגבהו כ-130 ס"מ. העלים משתפלים משולי הגבעול, וכל חלקי הצמח מכוסים בזיפים הקוצניים.
ברפואה העממית נהגו להשתמש בעלי הפרח כנגד פגיעות עור וכוויות, הן בהנחת עלים כתושים על המקום הפגוע והן בהכנת משרות מתמצית העלים בשמן זית. כמו כן שמשה חליטת העלים כמזור כנגד תולעי מעיים וכיב קיבה.