בניגוד לאחיו, הלוטם המרווני, ללוטם השעיר עלים כהים יותר והוא מתברך בפרחים ורודים – סגולים בעליי אבקנים צהובים בוהקים, ההבדל המהותי ביותר, בו ניתן להבחין גם כשהלוטם קירח מעלים, הוא הפרי, פריו של הלוטם הוא כדורי ונותר על הגבעול זמן רב לאחר הפריחה.
 

מבנה הפרח

במקרה שלנו הפרי שעיר (פרי הלוטם המרווני – קרח). כמו אחיו, גם הלוטם השעיר פורח בחדשי האביב (מרס – אפר'), ומתאפיין בחמישה עלי כותרת רחבים וקמוטים בעלי שפה מפותלת, המהווים יחד כותרת בקוטר של כ-6 ס"מ. ללוטם שפע אבקנים צפופים ערוכים במעגל, ושופעי אבקה. אבקה זו היא ה'תשלום' אותו מעניק הלוטם למאביקיו, שכן הוא אינו מייצר צוף.
 
המבנה הצלחתי של הצמח, מתאים אותו בייחוד לחרקים מגושמים. הלוטם שליט בקרקעות דלות כמו הרנדזינה (שמקורה בסלע קירטון או חוואר שאינם נושאים מים), סתגלתנותו מאפשרת לו לצמוח בחברת עצי חורש. בהיותו זקוק למעט פחות מים מאחיו (המרווני) הופך הלוטם השעיר לשליט בשטחים צחיחים יותר.
 

בתי גידול

הלוטם נפוץ בארץ מאזורי מדבר יהודה ובקעת ים המלח וצפונה. במשנה הוא מופיע ברשימת צמחי הבושם, ויש חוקרים המקשרים אותו עם הלוט הנזכר בספר בראשית "נכאת וצרי ולט", בין צמחי המרפא.