אחד הפרחים הבולטים בחורש, ואולי משום סתגלנותו, המאפשרת לו לצמוח הרחק מאז' הבתה והגריגה בקרקעות הדשנות בהן גדלים מרבית פרחי ארצנו. הלוטם המרווני מסתפק באדמות רנדזינה דלות, ומפתח מופע ייחודי גדול יותר בעל גבעולים ארוכים במיוחד כדי להתגבר על צלם של עצי החורש הסמוכים.

תכונות אלו של הלוטם מגבילות את תפוצתו לאזורים הרריים ולחים יחסית, ולכן לא נמצא אותו במדבר או בספרו, ולכן גבול התפוצה הדרומי שלו הוא בשפלה הגבוהה ובהרי יהודה.

הלוטם ירוק עד ובעל עלים גסים דמויי ביצה, הגדלים זוגות זוגות לאורך גבעוליו העגולים. הלוטם המרווני פורח באביב (מרס-אפר') בניגוד למין הקרוב 'הלוטם השעיר', ללוטם המרווני פרחים לבנים בקוטר 5-7 ס"מ, בעלי כוכב צהוב במרכזם והוא מפיץ ריח עדין ונעים.

חמשת עלי הגביע ערוכים שניים מחוץ ושלושה פנימיים. חמשת עלי הכותרת ערוכים במבנה צלחתי ומחפים בשוליהם זה על זה באורח בלתי סדור. מתאפיינים בשוליים מפותלים המתעקלים כלפי מטה, ובנימים אורכיים עדינים. כל פרח פורח יום, במהלך הבוקר מתייבשים עלי הכותרת ונושרים אחר הצהריים, ואף לפני כן.

בבסיסו של עלה הכותרת משולש צהוב בוהק המדגיש את אברי הרביה שצבעם זהה. הלוטם מושך את מאביקיו ברוב אבקה ואינו מניב צוף. האבקנים ערוכים במעגל צפוף. פירות הלוטם נותרים על הצמח זמן רב לאחר סיום הפריחה, הפרי חלק (בעוד שפרי הלוטם המרווני שעיר).