כרכום דמשקאי

בחודשים אוק'-דצמ' נוכל לראות את הכרכום הדמשקאי מקדים לפרוח מאחיו (החרפי), בזמן דומה לפריחת הסתוונית הריהו ממבשרי הסתיו המובהקים, ויש המבלבלים בינו ובין הסתוונית. לכרכום הדמשקאי 6 עלי כותרת עדינים וארוכים המגיעים עד 6 ס"מ בצבע לילך-סגול. הם ערוכים 3 חיצוניים ו-3 פנימיים ומתאחים בבסיסם לכדי צינור. הכרכום הוא גיאופיט רב-שנתי ממשפחת האיריסיים, הפקעת מתחדשת מדי שנה, צבעה חום כהה, המעטפת עשויה סיבים הנראים כרשת, והיא קמלה בסוף השנה. מעליה תיווצר פקעת חדשה וזו תימתח מטה ע"י השורשים עד שתתפוס את מקומה של קודמתה. עלי הכותרת יוצאים ישירות מן הפקעת ומבצבצים מן האדמה ללא עלי גביע, או גבעול נראה לעין.
לכרכום צלקת שמתוכה יוצאות 6 אונות כקרניים זעירות, הנראות כמשטח נחיתה ומכוונות את החרק המאביק אל הצלקת. דרך הקרניים הזעירות מבצבצים 3 אבקנים הנראים כחצובה הפוכה, ומשיגים שתי מטרות בעת ובעונה אחת.
הכרכום הדמשקאי נדיר בארץ. זהו צמח המבכר אזורים גבוהים וקרים, ומופיע בארץ בעיקר בפסגות הגבוהות בנגב, מצפה רמון, ובצפון רמת הגולן. במזה"ת ניתן למצאו בהרים הגבוהים בדרום ירדן, בטורקיה ובמזרח סוריה.
משרשי הכרכום נהגו בעבר להפיק צבע צהוב זוהר ויקר ערך. היהודים, שעסקו בצבעות בימי הביניים זוהו עם הצבע הזה, שדבק בהם כאות גנאי, והתגלגל במאה העשרים לטלאי הצהוב הנודע לשמצה.