חצב מצוי

אכן כל ילד בארץ התוודע לחצב המנהל תחרות קשה עם הנחליאלי על תפקיד 'מבשר הסתיו', אכן החצב בולט בעמוד הפריחה המרשים שלו (50-250 פרחים) ומראהו הזקוף המתנשא לגובה של כ-80 ס"מ ויכול להגיע עד 180 ס"מ. אמנם ישנם בארץ 25 מיני גיאופיטים הפורחים בסתיו, אך החצב הוא הבולט שבהם והם מכונים 'קבוצת החצב'. עם זאת, מעטים מודעים למספר תכונות נוספות, שהופכות את החצב ל'אלוף עולם במשקל קל' בכמה וכמה תחומים. בואו נסקור את החצב מן השורש:
הבצל של החצב מחזיק בשיא גודל מגיע עד לקוטר 25 ס"מ! תכונה זו מקנה לחצב כמה כישורי הישרדות מרשימים מאוד. חצב שהוצא מן האדמה והוחזק במעבדה ללא מזון ומים המשיך לפרוח במשך 10 שנים! עוד שיא מרשים, מבלי למות והמשיך לפרוח בעזרת המזון והמים שהיו אגורים בבצל. צמח בעל פקעת כדוגמת בצלו של החצב נקרא 'גיאופיט'. מבחינה מורפולוגית שכבות הבצל הן עלים אוגרי מזון היוצאים מבסיס משותף המכונה 'עוגת הבצל' שהינה בחינה מורפולוגית גבעול, וממנה שולח החצב שורשים רבים מקבילים. בניגוד לבצל הנאכל, עלי בצלו של החצב אינם סוגרים זה על זה ונראים כקשקשים. הגנה נוספת מושגת ע"י צמיחה מחודשת של עלים במרכז הבצל, תוך כדי כך העלים שבחוץ מידקקים והופכים קרומי הגנה. ישנם בצלים הנוטים להתפצל, אך לא כן בצלו של החצב. אולם, אם נפצל אותו במעבדה יתפקד כל חלק כצמח נפרד.
שיא נוסף – הוא ההתגוננות היעילה מפני נברנים, חולדים, וחיות אחרות היודות לחפור ולהגיע אל המטמון הנכסף: לחצב רעלנים הפוגעים בתפקוד הלב ומעלים גירויים קשים בעור. בעלי החיים מצדם פיתחו אסטרטגיה נגדית ויש בהם שמסוגלים לעכל את מזונם ולפלוט אותו מבלי לאפשר לרעלים להיספג אל תוך מערכת הדם. כמתקפת נגד מחזיק החצב בבצלו איזמלים זעירים עשויים סידן ובכך דומים בחזקם לעצמות או קונכיות, הללו קורעים את דפנות המעי ונספגים אל דמה של החיה.
החצב מלבלב לפני הגשם הראשון כיוון שאינו תלוי כמעט בקרקע ובמים זמינים, עלי החצב בשרניים, מאורכים ומחודדים, וגונם כחלחל בשל שכבת שעווה. וכך בולט לו החצב בשלהי הסתיו כצמח רענן יחיד ואטרקטיבי מאוד לבעלי החיים, ואמנם, כשהעלים אך מנצים ולאחר קמילתם כמות הרעל בהם קטנה ולעיתים ניכרים בהם סימני שיניים (ארנבות, צבאים, יעלים) אך בדרך כלל הרעל יעיל, ונוכל לזהות ציצת עליי חצב רעננים ובריאים לצד צמחים אחרים שנאכלו בצורה מאסיבית. עם זאת ישנם חרקים קטנים (פשפש 'רכנף העירית') וחלזונות הנוגסים בשולי העלים וכנראה מצליחים לקחת מן העלה רק את החומרים הנחוצים להם. משיבשו העלים אין להם עוד ערך לחצב, והרעל מתפוגג, ואז הם הופכים לאחד ממעדני המרעה.
החצב מלבלב בנובמבר מס' שבועות לאחר שעמוד הפריחה ה'מפורסם' קמל ועל פי רוב גם קרס, ולרוב ניתן בשלהי הסתיו למצוא את 'שלד' עמוד הפריחה שיבש מוטל בסמוך לציצת העלים החדשה, זו ממשיכה להתפתח עד האביב ואז נוצרים הפרחים בלבו של הבצל. באפריל העלים קמלים והצמח ממשיך להתקיים בתת-הקרקע, רק באוגוסט עולה עמוד פריחה, ואז פורח החצב במלוא הדרו. הפרחים ערוכים על גבי עוקצים לאורך החצב. הדורים התחתונים פורחים ראשונים, הם יקמלו למחרת ו כ-30 נוספים יפרחו מעליהם, וכן הלאה.
פרחי החצב מגיעים לגודל 1ס"מ לערך, והם בעלי 3 עלי כותרת חיצוניים ו-3 פנימיים. צבעם לבן ומבחוץ מקושטים בקו ירקרק. לפרחי החצב שחלה אחת בעלת בסיס משולש מעובה וצהוב כל דופן מחולק לשתי אונות וכולן מאוחות יחד. האבקנים הכהים, מפרישים אבקה צהובה ויושבים כ"א בקצהו של עמוד לבן ויציב מספיק לחרקים להתמקם עליו בשעה שהם אוכלים מן האבקה. הפריחה הסתיווית משחררת את החצב מן התחרות הקשה על המאביקים, והיות שישנם פחות מאביקים בסתיו בכלל, החצב פטור ממאמץ למשוך דווקא מאביק מסויים, ומשלם בכך שמאביקים בלתי יעילים (מיני נמלים צרעות וזבובים) באים ללגום מן הצוף או ללקט אבקה ללא תמורה הולמת. משום כך משתמש החצב גם במנגנון של האבקה ע"י הרוח. ריבוי הפרחים משפר את הסיכויים להאבקה זו. החצב מתחיל את פריחתו לאחר חצות הליל ונסגר רק בערוב היום. האבקה זמינה לחרקים מרגע הפריחה, והצוף מיוצר עד עלות השחר וריכוזו עולה במשך היום (בשל איבוד נוזלים). באורח מפתיע אין החצב מושך מאביקי לילה, הגם שצבעו בהיר ואבקתו זמינה במשך שעות אלה.
ועוד שיא: פירות החצב הכדוריים, יושבים על גבי 'מוטות' זעירים וגמישים, בכל טלטול של הצמח, מתנועת בעלי חיים או מרוח יורה החצב את הפירות למרחק של עד 3 מ'. הפירות הקטנים דופן משולשת והזרעים מוגנים מעטה קל ואטום למים, ומותאמים להפצה ע"י מים זורמים אלא שברוב בתי הגידול של הצמח בארץ אין תכונה זו באה לידי מימוש. ספק אם יש לה תועלת למשל במדבר, אגב, (עוד שיא?) החצב הוא צמח מוגן רק באזור הנגב!
החצב הוא צמח ים תיכוני אפייני, ואזורי התפוצה העיקריים שלו בארץ הם בחורש הים-תיכוני, בהרי הצפון ובשפלה. בגולן ניתן למצוא מין נוסף של חצב (גולני), ואלו שניים מתוך כמאה מינים. תפוצתו העולמית של החצב משתרעת מהחבל הים תיכוני ודרומה.
שימושי החצב בידי אדם: בשל השפעתו על דופק הלב השתמשו בשורשי החצב להפקת חומר ממריץ ללב כבר בימי הביניים. בשל בצלו הגדול וכישורי ההישרדות המרשימים שלו מופיע החצב במקורותינו כצמח מתאים לסימון גבול בין חלקות שונות. וישנה מסורת המייחסת פעולת תיחום כזו ליהושע בן-נון. המטייל חד העין יכול להבחין עד היום (בעיקר בהרים) בקבוצות חצבים הערוכות בשורות ארוכות.