חלבלוב השמש – צמח חד-שנתי נמוך ממשפחת החלבלוביים, המתנשא על גבעול יחיד וקירח לגובה של כ-30 ס"מ ולכל היותר 50 ס"מ.

הגבעול מתפצל רק בחלקו העליון, עליו משוננים ביצתיים בעלי בסיס רחב היוצרים קשת מחודדת עדינה בקצותם. עורקי העלה ניכרים מאוד במרקם כקווים מקבילים בהירים היוצאים באלכסון מן השדרה, אורך העלים כ- 2 ס"מ.

גון הפרחים בהיר אך במעט מגון העלים, ועלי הכותרת דומים להם בצורה יוצאת דופן.

את שמו מקבל חלבלוב השמש מצורת התפרחת הייחודית. במרכז התפרחת פרח נקבי בעלת שחלה עילית בולטת במרכזו של העלי, סביבו חמישה פרחים זכריים בעליי אבקן בודד. הסידור בעל הסימטריה הסיבובית יוצר מראה של מנדלה, המזכירה איורים של שמש.

כשאר החלבלובים, גם לחלבלוב השמש נוזל חלבי לבן ומר. נוזל שכזה הינו רעיל כמעט באופן גורף בכל הצמחים כך בהרדוף הנחלים, בתפוח סדום ואף בצמחים שפריים אכיל כגון תאנים ושקמים. הנוזל עשוי להיות מגרה למגע ובמקרים מסוימים אף להסב כוויות זעירות.

אולם ברפואה העממית משמש נוזל הצמח לסילוק יבלות. לצמח שימושים גם בתעשיית התרופות הקונבנציונלית.

בארץ הוא פורח מינואר עד מאי, ובאירופה דווקא מתחיל לפרוח בעונה זו ומסיים בקיץ. זאת בשל העדפתו למשרע טמפרטורה ממוזג, מסיבה זו נמצא אותו בכל אזורי הארץ מלבד החרמון והאזורים המדבריים.