בצדי שבילים (והיום גם באופן נרחב לצדי כביש מס' 6) ובעיקר בחדשי האביב (מרץ אפריל) נוכל למצוא את פרחיה הגדולים והמרשימים של החוטמית הזיפנית. למרות שאנו רגילים לראותה מתנשאת לגובה 1.5מ' עד 2מ', יכולה החוטמית הזיפנית להתנשא גם לגובה 8 ואף 10 מ'.

במקרים אלו יש לחוטמית זיפנית מופע של עץ המניב שרף ריחני, למרות שבנוף ארצנו היא מוכרת כשיח. החוטמית תופיע בחבורות הצומח של האלון המצוי ואלת המסטיק, הגדלים בעיקר על קרקע גירנית.

את שמה מקבלת החוטמית מציצת האבקנים המתבלטת כחוטם מתוך עלי הגביע הרחבים בסגול-ורדרד. לחוטמית 3-7 אבקנים קצרים, ובפרח הזכרי אין עלי כותרת. ובמרכז הגביע הערוך בחמש אונות מאוחות בצורת לב ששפתו העליונה קמוטה. לפרח הנקבי 2-5 עלי עטיף והוא מתאפיין בעלי קצר ומפוצל.

עלי החוטמית אדומים בראשית האביב ומוריקים ככל שעובר הזמן. לקראת הקמילה יורדת נוכחות הכלורופיל והצבע האדמדם חוזר. העלים מורכבים ועשויים עלעלים תמימים זוגיים ומחודדים.

בשלהי האביב ניזונות הציפורים מפרות החטמית. אלו בעיקרם בתי גלעין סגולים. יש גם מופעים אדומים אך אלו עקרים.

הרכבו הבסיסי של הפרי מועיד אותו לשימושי רפואה שונים כתרופה נגד צרבת ומחלות קיבה ומעיים. בעבר השתמשו בו גם כמשכך כאבים. מקליפת החטמית נהגו להפיק משחה המעוררת את התחדשות תאי העור משרה של קליפת העץ המורתחת שימשה נגד מחלות עור ושטפי דם.

לחטמית עפץ אפייני המתפתח עקב הטלה של כנימה בבסיס הענפים. לעפצים צורה מוארכת והם מתעקלים בבסיסם.