זית

מבין שבעת המינים ושפע מיני העצים והצמחים בארץ, אין ספק שהזית מסמל טוב מכולם את הקשר לאדמה. לראיה משתמשים בו הן מתנחלים והן פלסטינים בישובים חדשים, גם באזורים שאינם מתאימים אקלימית לגידולו. במשל יותם התנ"כי פונים העצים ראשונה לזית שימלוך עליהם, בשל סירובו פונים לאטד.. יכולת ההישרדות המופלאה שלו עם סגולתו להאריך ימים למאות שנים, גזעו העבות ופריו המשובח היו בסיס למחיה בעולם שעד למהפיכה התעשייתית. הפקת שמן לצרכי מאור ובישול הפכה את הזית למצרך ראשוני בחשיבותו. הפרי נאכל במספר רב של ואריאציות. נזכיר כאן שעלה הזית הוא מין הצמח המוכר לנו הראשון המופיע בתנ"ך, ולא בכדי נמצא אותו מעטר את סמל המדינה (כפירוש ויזואלי לחזון זכריה), אך גם סביב סמל האו"מ וכרוך לאורך החרב בסמל צה"ל.
מין הזית הגדל בארצנו מכונה זית אירופי למרות שמוצאו מכאן. ממצאים מלמדים שהוא תורבת באזור א"י וסוריה רבתי כבר לפני למעלה מ-6,000 שנה. במין הזה ידועים עשרות זנים, מהם מפורסמים יותר כמו ה'סורי', 'מנזנילו', 'נבאלי בלאדי'.
שורשי הזית נפרשים לרוחב ולוכדים את מי הגשם ואף אוגרים מזון עבור העץ למשך כל השנה. ענפי הזית סבוכים, העלים המפורסמים ערוכים בזוגות לאורך הענף. צדם העליון מבריק והתחתון פלומתי. הצבע 'ירוק זית' מתייחס יותר לצבע העלים מאשר לצבע הפרי. הזית פורח בראשית האביב (מרס – יוני) בתפרחת צפופה של אשכולות פרחים זעירים בעלי 4-6 עלי גביע וכותרת המאוחים לצינור. השחלה עילית ומסתיימת בעלי מפוצל לשניים. לפרח שני אבקנים. הפרי המוכר לנו כל כך, מנץ בירוק בהיר שהופך בהדרגה לירוק כהה מאוד. הפרי מבשיל בסוף הסתיו, החרצן קרוי 'לום' והציפה עשירה בחלבונים וכמובן בשומן (כ-50 אחוז) הגם שאין בזית כולסטרול ולו כזית. עם זאת הוא עשיר בברזל, סידן ונתרן.
כידוע, לזית שירוג שנתי. בשנה אחת הוא נותן פירות גדולים ועסיסיים ובזו שאחריה הזיתי קטנים יותר ונראים קצת כחושים. תופעה זו מקורה בחלוקת אנרגיה בין צימוח ענפים לבין הנבת פרי. בשנה האחת מניב העץ פירות גדולים ועסיסיים, גודל הפרי מותנה בהתקשות הגלעין, פירות שאינם חזקים דיים יישרו והעץ ייוותר עם הזיתים המשובחים. כל זה בא על חשבון צימוח ענפים. הענפים בשנת פרי יצמחו קטנים וחלשים יותר, אלא שלגודל הענפים יש השפעה ישירה על גודל הפירות. לפיכך בשנה שתבוא יונבו פירות קטנים יותר וצימוח הענפים יהיה אינטנסיבי יותר בשנה שאחריה וחוזר חלילה.