"אלעד ירד אל הירדן", אומר לנו השיר רווי הפאתוס, "הוא ראה הכל פורח, להרדוף אותו הריח ממש כמו בראשונה".

מקור השם

ההרדוף אינו נזכר בתנ"ך ומופיע לראשונה במשנה בדיון כמועמד לאחד מארבעת המינים, הכינויים המשנאיים: בין השאר הרדופני וארדפנה הם ואריאציות על המקור היווני רודודפנה שהשפיע גם על השם הערבי דופילה שפירושו: ורד הדפנה. שמו הערבי הוענק לא אחת לערוצי נחלים מפורסמים בארץ (וואדי דופילה) ובכללם נחל גלבון שמרכז הגולן.

ואכן הרדוף הנחלים מלווה את תרבותנו כצמח נפוץ מאוד לאורך גדות נחלים ובתי גידול לחים, ואף כצמח נוי, בעיקר בצפון הארץ, אך גם באזורים צחיחים יותר.

רעילות ההרדוף

הוא מפורסם בריחו העדין, ובהיותו מן הרעילים שבצמחי ארצנו. ההרדוף כה רעיל שכבר הביא לחדרי מיון במצב קשה אנשים שלתומם השתמשו בענף כשיפוד לצליית בשר, ובכלל זה גם דבש דבורים הניזונות מצוף ההרדוף. היונק היחיד המסוגל לאכול את עלי ההרדוף הוא שפן הסלע.

השיח מתנשא ברגיל לגובה 1.75 ס"מ לערך אך יכול להגיע לגובה 6 מטרים בקלות. הגבעול מעוצה ומתפצל לענפים רבים. העלים תמימים בשרניים, מחודדים מעט, ושדרתם בולטת ומתפצלת לעורקי אורך, וכשפוצעים אותה היא מטיפה שרף רעיל המכיל אלקלואידים, המסוכנים מאוד ללב מחד, אך מאידך מפיקים ממנו תרופות להסדרת פעילות הלב בחולים.

מבנה הצמח

הפרחים דו-מיניים פורחים בחדשי הקיץ (אפר' – ספט') חמישה אבקנים שעירים ועמוד עלי יוצאים מצינור הכותרת המתפצל ל-5 עלי כותרת בגוון הנע בין לבן לאדום דרך ורוד. להרדוף פירות מאורכים דמויי מפוח הנעים בגודלם בין 9-17 ס"מ. לזרעים ציצית המסייעת להפצתם באמצעות הרוח.