הגדילן הוא אחד הקוצים הנפוצים והיפים בארץ. החל בלבלובו בחודש פברואר, ועד לקמילתו בשלהי הקיץ הוא מחליף צבעים ומופעים.

זהו צמח חד-שנתי הנמנה עם משפחת המורכבים. מיד לאחר הגשמים הראשונים מעלה הגדילן עמוד פריחה מרכזי, ממנו משתפלים עליו רחבי הטרף. לעלי  הגדילן שדרה מרכזית עבה בחתך משולש, ממנה מתפצלים העורקים. בקצהו של כל עורק קוץ דקיק, חד ודוקר ביותר.

למרות מראהו הראשוני הלא-סימפטי נופתע לגלות שאם נצליח בזהירות לאחוז את בסיס העלה מלמטה, לתלוש אותו מבלי להידקר ולהסיר את הטרף הקוצני – נוכל לקלף את השדרה, ולכרסם אותה בתיאבון. הטקסטורה תזכיר לנו בוודאי חסה או כרוב, הטעם דומה יותר למלפפון מריר.

התזונאים יבטיחו לנו שהגדילן מלא ויטמינים, והוא ידוע בסגולות הריפוי שלו בעיקר לבעיות כבד. דבר זה נכון גם לחלקי הצמח, וגם לתמצית שניתן לרקוח מן הזרעים. בשל העניין הרפואי בגדילן ובפלבונול – החומר הפעיל בו – החלו לגדלו בארץ בצורה מסחרית (שדה ראשון נזרע במושב נתיב העשרה מדרום לאשקלון).

מעמוד הפריחה מתפתחים פרחי הגדילן – תפרחת צפופה של פרחים צינוריים בצבע כחול-סגול. כאשר עומד הגדילן בשיא פריחתו תהיה התפרחת החלק היחיד שניתן לגעת בו מבלי להידקר. הקרקפת מוקפת ב'גדר תיל' של קוצים ישרים בעלי שנצים קטנים בבסיסם.

קשה להתייחס לגדילן מבלי להזכיר את קרובו – הברקן. הגדילן והברקן דומים וניתן בקלות להתבלבל ביניהם אם לא נשים לב לכמה הבדלים. ראשית – עלי הגדילן רחבים ושופעים יותר, והם גם אלו המעניקים לו את שמו, והם בהירים ורכים יותר מעליי הברקן. שנית קוצי הגדילן קצרים וישרים, בניגוד לקוצי הברקן שמתפצלים ונצבעים בכחול.

לקראת סוף האביב מתייבשים העלים הגדולים וקמלים. בחודשים מאי ויוני מבשילים פירות הגדילן, והקרקפת, שהיתה באביב כחולה ורכה מצהיבה ומתייבשת, ומתכסה בשיערות – אלו הם ה'נוצות' המאפשרות לגדילן להפיץ את זרעיו בעזרת הרוח.