עץ הברוש שמסמל את הגבוה והחוסן במספר ספרים בתנ"ך, הינו אחד מהעצים המדהימים ביופיו כמו שנאמר "קומת ארזיו מבחור ברושיו", הנוסקים עד לגובה של 30 מטר שנקראים גם עצים מחטניים, שמצויים בעיקרם בחצי הכדור הצפוני של כדור הארץ.

העץ ידוע בזכות צורתו העמודית והסימטרית המזכירה נר נשמה, הוא אחד מהסמלים המובהקים של בתי העלמין בארץ, שבהם נשתלים עצי הברוש בהתאם לאופי המקום.

הזנים המפורסמים אותם ניתן לראות בברוש המצוי מתחלקים לשני זנים:
1. ברוש אופקי שניתן לזהות אותו על ידי הענפים – הארוכים והחסונים שיוצרים נוף טבע פראי.

2. ברוש צריפי שידוע ומוכר בזכות ענפיו הקצרים שצמודים לגזע ובזכות גבוהו שמגיע בין 20 מ' ועד לכ – 30 מטר מקסימום.

בישראל הברוש היחיד אותו ניתן לראות בנופי הטבע ובמהלך הטיול עלשביל ישראל הוא עץ הברוש המצוי שכבר אינו גדל בארץ אלא רק בגינות נוי או כעץ יערות, שתוחלת חיוו יכולה להגיע עד כ 1,000 שנה.

 אחד מסימני ההיכר של עץ הברוש אלו הפרחים המופיעים על הצמח בחודשים מרס עד מאי בצורת אצטרובל שהינו הזכרי שאורכו מגיע עד לכ 5 מ"מ, שבנוי מקשקשים כסופים שלאחר ההפרייה מתפתח לכדור שקוטרו מגיע עד כ 3 ס"מ.

האצטרובלים שממוקמים על גבעולי הברוש במרבית המקרים, נראים בזוגות נגדיים שכל זוג ניצב לקודמו בהפרדה בין פרחים זכריים לבין פרחים נקביים, שנושרים מהץ מיד לאחר פיזור האבקה, כאשר הברוש מואבק על ידי הרוח הטבעית.

צבע קליפת העץ של הברוש הינה בגוון חום-אפור, שאינה חלקה ולפעמים אף דביקה בגלל הפרשות ובעלות ריח שמאפיין את הברוש המצוי.

אצל ערביי ישראל מוכר הברוש כצמח מרפא המקובל מאוד ברפואה העממית לטיפול בכאבי שיניים, חניכיים, צרבות וסכרת.