"וַיִּתְּנוּ אֶל-יַעֲקֹב, אֵת כָּל-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם, וְאֶת-הַנְּזָמִים, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם; וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב, תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם-שְׁכֶם", (ברא' ל"ה, 4).

דומה שכבר מאזכור מוקדם זה מקושרת האלה במקורותינו כמו עמיתה האלון עם עבודה זרה (על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן). ייתכן שהיותם מקודשים בתקופות עבר היא זו ששימרה אותם והפכה אותם במרוצת השנים לדומיננטיים בנוף ארצנו.

ההבדל הבולט ביותר בין האלה הארץ ישראלית  ל'אלת המסטיק'  הוא בצורת העלעל. בניגוד לעלעלי אלת המסטיק העגלגלים והבשרניים, עלעלי האלה הא"י שטוחים, בהירים רכים ומחודדים בקצה.

העלעלים סדורים בזוגות מלבד הקיצוני הצומח בהמשך שדרת העלה העלים מבריקים מעט בתחתיתם, ובראשית האביב יש להם גוון אדמדם ענברי בולט. לעץ מופע נמוך כשיח בן 1-1.5מ', והוא נמנה על פי רוב עם העצים הנמוכים והבינוניים. אלא שבתנאים אופטימליים (חורבות ומקומות קדושים) יכול להתנשא אף לגובה של 10 מטרים.

העץ נפוץ במרבית החבלים הים-תיכוניים בארץ, והוא מרכיב חשוב בחברת האלון המצוי ואלת המסטיק.

אלה ארץ ישראלית פורחת במרץ ובאפריל. זהו צמח דו ביתי, שפרחיו הן הנקביים והן הזכריים חסרי כותרת. לנקביים עלי עטיף לזכריים גביע, בעל מספר אונות משתנה. יש הטועמים מפירותיה הסגולים של האלה, אך אלו מזינים בעיקר את הציפרים, המשמשות אמצעי הפצה יעיל מאין כמותו. חלק מהפירות מאדים – פירות אלו עקרים.

לאלה ארץ ישראלית שרף בעל ריח אפייני ועפציה מאורכים (צורת קישוא) בירוק בהיר, ומקננות בהם כנימות. מן הפירות הכינו בעבר תרופות נגד מחלות מעיים, ומקליפת העץ תרופות כנגד מחלות עור.