אגוז מלך

 

מי אינו מכיר את אגוז המלך המוכר גם בשם אגוז קליפורניה. הוא חבר כמעט קבוע בכל מבחר של פירות יבשים, ומוצלח גם בתבשילים, דברי מאפה ומתיקה. לאגוז המלך כ-60 זנים, זהו עץ גבוה שעשוי בקלות להגיע ל-30 מ'. הוא נותן פרי אכיל רק לאחר כ-28 שנים ומעלה, אך ממשיך להניב עד גיל מופלג (יש אומרים כמאה שנה).

עץ אגוז המלך הוא עץ נשיר בעל עלים המחולקים לעלעלים במופע אי-זוגי. הוא חד-ביתי, כלומר שניתן למצוא באותו הפרט פרחים זכריים ונקביים. הוא עומד בפריחה באביב. על גבי הענפים הוותיקים גדלים הפרחים הזכריים בעלי צורת טבעת דקיקה. כשאר נשירים, על מנת להתעורר מתרדמת החורף עליו לקבל מה שהבוטנאים מכנים 'מנת קור' זהו שיכלול מסויים של הפרשי זמנים, הפרשי טמפ' וכמות שעות של שהיה בקור. מכת חום קשה לעומת זאת עשויה ליצור פער זמנים בין הפרחים הזכריים לנקביים, דבר שיכול לפגוע קשות בפוריות העץ. בעיית פוריות נוספת קשורה בשנות בצורת – אם העץ אינו מקבל אספקה סדירה של מים בעונת הקיץ יתפתחו עליו אגוזים ריקים. כשאר אגוזים גם אגוז המלך מבשיל בראשית הסתיו. הקליפה הקשה מתבקעת, והאגוזים הבשלים נושרים לאדמה.

בטבע הוא נפוץ בכל יבשת אסיה, ומקורו בקדמת אסיה ולכן תמוהים שמותיו 'קליפורניה' ו'אגוז אנגלי' (שאלו כנראה שמות של זנים). בארץ קיים העץ כבר מסוף המאה השניה הוא יובא לכאן מפרס, הוא נזכר במשנה בקשר לרבי עקיבא, שהיה מחלק "קליות ואגוזים לתינוקות" בליל הסדר כדי למשוך אותם להישאר ערים במהלך הסדר.

מלבד שימושי המזון נהגו (בעיקר בפרס) למצות שמן מאגוז המלך. קליפתו נמצאת מצוינת כחומר בעירה. ובחצי קליפת האגוז עשו שימוש כנר שמן. עץ האגוז ידוע גם בחזקו והוא נפוץ בשימוש בין הנגרים.

למרות שבעבר היה אגוז המלך אחד הגידולים הרווחים בארץ, היום אין מגדלים אותו באופן מסחרי, וניתן עדיין ליהנות מיופיו ופירותיו בגינות פרטיות ובחיק הטבע.