פשתה שעירה

בעבר הרבה האדם להשתמש בפשתה השעירה לצרכים שונים, זרעיה שימשו ברפואה העממית בעיקר כנגד בעיות מעיים, אך גם לקשיים בכליות ובעור. המקומיים מאמינים כי תמצית זרעי הפשתה טובה לתפקוד המיני וכסגולה נגד נשירת שיער. את הזרעים ניתן לחלוט לתה, או לאכלם כמות שהם.
בטבע, בעיקר בשטחי בתה וגריגה פתוחים, בולטת הפשתה בחמשת עלי הכותרת המפורדים, בסימטריה מעגלית. חיפוי זה מתחיל בפרח עוד בניצן, כשהעלים מקופלים יחד, עם חלוף הימים העלים מתיישרים עד שרק שוליהם מכסים זה על זה בסדר מדורג (לעיתים עם כיוון השעון ולעיתים נגדו). צבעם ורדרד עדין, והם מתאפיינים בנימים עדינים המעטרים אותם מן המרכז לשוליים, קוטר הפרח כ-3 ס"מ. לפרחים מופע אחיד.
בדומה לעלי הכותרת לפשתה גם 5 עלי גביע. למניעת האבקה עצמי הצמח יצמיח אבקנים ועליים הנבדלים באורכם במידה משמעותית, פעם האבקנים ארוכים מאוד והעליים קצרים ופעם להיפך, כמו שאר חלקי הפרח נספור גם כאן: 5 אבקנים  ו-5 עליים נפרדים היוצאים מתוך שחלה עילית. הפשתה פורחת בחודשים פברואר-מאי. לאחריהם יתפתחו זרעי הפשתה – שטוחים ומבריקים.
לפשתה גבעול בהיר ויחיד בגובה של כ-20 ס"מ, מכוסה שערות, ומכאן שמה, ועליה גם הם שעירים ומשוננים. בארץ נוכל למצוא אותה למן הנגב ועד הגולן, בעיקר באדמות בור. בארץ נמצא 12 מינים מתוך 250 מיני פשתה שונים.