"על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון. על ערבים בתוכה תלינו כינורותינו" (תהילים קל"ז, א–ב). מלבד ציטוט מפורסם זה מוכרת הערבה המחודדת כאחד מארבעת המינים בטקסי חג הסוכות: 'שאין בו טעם ואין בו ריח'.
 

בית גידול

אלא שזהו עץ מרשים בעלוותו הירוקה המתפרשת לרוחב, הנושר בחורף ופורח באביב בחודשים מרץ עד מאי.
 
למרות שמה את הערבה לא נמצא בערבה, אף לא בנגב. אולם החל במדבר יהודה במזרח ובשפלת יהודה וצפונה נוכל למצוא אותו בשפע. זהו עץ חובב לחות, הגדל על גדות הנחל, ובקרבת מעיינות.
 
כמרבית הצמחים 'חובבי המים' הערבה צומחת במהירות ומגיעה תוך שנים ספורות לגובה של 5 מ' ואף 8, ועל כן נמנית עם העצים הבינוניים.
 

פרחים והאבקה

לערבה מחודדת ענפים עגולים וגמישים הכורעים תחת משקל העלווה ומעניקים לה את הכינוי 'בוכיה'. הערבה היא דו-ביתית, כלומר שעל עץ אחד יפרחו רק פרחים נקביים או רק זכריים. הפרחים מאוגדים בטורים צפופים של כ-2.5 ס"מ, והם חסרי עלי כותרת או גביע, ומושכים את מאביקיהם ע"י הפרשה אינטנסיבית של צוף.
 
בשל צפיפות הפרחים, משתמשת הערבה גם בהאבקת רוח. אולם גם ענפים שנסחפו ברוחות יכולים להשריש עצמם ולהפוך לעץ עד מהרה.
 

העלווה

על ההבדלים בין הערבה המחודדת לאחותה 'הלבנה' ניתן לאמוד על פי העלים שבשני המינים הם מסורגים, חרמשיים, ושפתו תמימה. אולם: לערבה הלבנה פלומת שיער בעוד שעלי הערבה המחודדת חלקים ומבריקים בחלקם העליון, והשפה המשוננת העדינה (סימן ההיכר של הערבה הלבנה) כמעט שאינה ניכרת לעין.
 

שימושים

הגזע הקל של הערבה וענפיה הגמישים נוחים לעיבוד ושימשו בעבר לצרכי נגרות, להסקה למקלעות עץ. קליפת הערבה עשירה בטנין, ויש לה סגולות ריפוי אנטי-דלקתיות.