מלוח קיפח

"חורשת האקליפטוס, הגשר, הסירה וריח המלוח על המים", אנו שרים ורבים אינם מודעים לכך שה'מלוח' הוא אותו שיח מדברי המקשט בריחו ובלבלובו הירוק בהיר את החורשה המפורסמת בסמוך לסכר דגניה. המלוח הוא צמח מדברי, שחדר בארץ צפונה דרך עמק הירדן לשולי אז' הכינרת, ודרך דרום הר-חברון לכיוון שפלת יהודה. (מרבצים נאים אפשר למצוא באז' לטרון).
כשמו כן הוא – מלוח. הוא אכיל, וחביב על ילדים. ניתן לכרסם את העלים הרעננים, וניתן לטגן (להקפיץ) אותם במעט שמן במחבט – ואז נקבל מעדן פריך וחמצמץ, המזכיר מילוי תרד של כיסונים ובורקס.
ברור שהמלוח אינו מפריש את המלח מסיבות קולינריות. כצמח מדברי סיגל לעצמו המלוח מספר התאמות, שמאפשרות לו לשרוד בתנאי האקלים הקשים. ענפיו הדקים ארוכים וגמישים, ומאפשרים לו לשרוד את רוחות המדבר העזות, העלים קטנים, ע"מ שלא ינדפו ברוח, אך לעומת זאת עלוותו עשירה. העלים צומחים באופן מסורג, צורתם ביצית ושפתם מפותלת. את המלח מפריש המלוח כחלק מהתמודדותו עם מליחות הקרקע וגם כ'קרם הגנה', גבישי המלח הזערורים מחזירים את קרני השמש הקיציות ומונעים התייבשות. העלה בשרני, ובכך אוגר נוזלים ומצמצם את שטח הפנים בפני אידוי מאסיבי.
המלוח נמנה עם משפחת הסלקיים ופורח ממרס עד אוק', והוא חד-ביתי, כלומר פרחים זכריים בלבד ונקביים בלבד יצמח על אותו השיח. הפרחים מואבקים באמצעות הרוח. על מנת להתמודד עם מיעוט הגשמים זרעי המלוח יישארו פוריים במשך מספר עונות וינבטו רק בתנאי גשם, או שטפון, המבטיחים חיים בשלבים המוקדמים של הצמיחה.
הפסמון (עכבר החול השמן) החי במדבריות ארצנו ניזון בעיקר מן המלוח. אם ניטול אותו מבית הגידול הטבעי – יפתח הפסמון סכרת. בעקבות גילוי זה נערכים כיום נסיונות לפתח תרופות למחלת הסכרת בבני אדם מצמח המלוח.