חבצלת החוף

"אני חבצלת השרון, שושנת העמקים" נכתב בשיר השירים ב, 1. ואין אנו יודעים אם ניתן לזהות את 'חבצלת השרון' התנ"כית עם חבצלת החוף של ימינו. זהו גיאופיט הפורח בראשית הסתיו (סוף יולי-אוק'), לאורך חופי הים התיכון. חבצלת החוף נמנית עם משפחת הנרקיסיים, אך פריחתה גדולה ומרשימה, בייחוד לאור העובדה שהיא פורחת בעונה שבה מרבית הצמחייה קמלה. את המזון הנדרש לצמיחה מאוחרת זו אוגרת החבצלת בבצלה הכביר, ממנו יעלה באמצע הקיץ גבעול המתנשא לגובה חצי מטר ויותר, ועליו יתפתחו בין 3 ל-10 פרחים. הפרחים לבנים וענקיים, בעלי 6 עלי כותרת נפרדים ומחודדים. הפרח נפתח עם ערב ומואבק בעיקר על ידי פרפרי לילה. לצד עמוד הפריחה מניצים עלים ארוכים וסרגליים, צרים בעלי גוון ירוק-כחלחל בעלי פיתול עדין. בראשית החורף קמלים הפרחים ומתפתחים הפירות הביצתיים. הפירות מחולקים ל-3 מדורים, ובכל מדור 20 זרעים. הללו מכוסים ציפת שעם, המותאמת להפצה גם באמצעות גלי הים. באופן זה נפוצה החבצלת בעולם. היא גדלה בעיקר בקרבת החוף והיא נפוצה לאורך חופי הים התיכון ומצויה גם בחופי האוקיינוס האטלנטי ובחופים הדרומיים של בריטניה. היוונים הקדמונים נהגו להכין משורשיה תרופה הממריצה את הלב, הערבים המקומיים נהגו לייצר ממנה תרופה למחלות בדרכי הנשימה.