אירוס נצרתי

בתוך סמל העיר נצרת נוכל לזהות את האיריס הנצרתי. מין מרשים, הנמנה עם איריסי ההיכל. המייחד את האיריס הנצרתי הוא אזור תפוצה מוגבל המסתכם בהרי נצרת, כמה רכסים בגליל ובמורדות החרמון. כשאר האיריסים מדובר בגיאופיט רב שנתי המתנשא לגובה 30-45 ס"מ.
האיריס הנצרתי פורח בחודשים פבר-אפר', כמו בשאר האירוסים גם למין זה 6 עלי כותרת בסידור משולש: שלושה תחתונים משתפלים אופקית ומטה, צבעם לבן-קרם והם מעוטרים נקודות עגולות זעירות בסגול כהה, ההולכות ומצטופפות לעבר בסיסם הצינורי. שלושה עלי כותרת נוספים משוכים מעלה ומתנוססים כמפרש קמוט ששפתו מסתלסלת. הללו בהירים, מעוטרים בעורקים סגולים עדינים. שלושה אבקנים משוכים לאורך העלים הנמוכים, המותאמים למשוך זכרי דבורים. האיריס אינו מניב צוף, הוא מעניק למאביקיו מחסה בתעלה שבעלים התחתונים, לא אחת קורה שדבורה שבאה לפרח נשארת ללון בו כשהפרח נסגר בלילה ומתעופפת ממנו כבדה באבקה אל הפרח הבא רק למחרת בבוקר.
למרות המאמץ הניכר של האיריס לפתח כותרת מרשימה במיוחד, פרחים רבים אינם פוריים, והאיריס הנצרתי נאלץ להסתפק ברביה וגטטיבית באמצעות קנה שורש הצומח מן הפקעת ומשריש פקעות חדשות במרחק של כמה עשרות ס"מ.
האיריס בכלל מקושר בעולם עם מוות וטקסי קבורה. הערבים נוהגים לשתול את האיריס הנצרתי בבתי קברות, ותפוצתו המוגבלת מעלה את האפשרות שפיזורו בנוף הארץ הוא תלוי אדם.